71
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
16 לקוטי וכיון שהאילנות מתחילים לינוק מן המים ארבעה חדשים לאחר הדין על המים, יוצא, שיניקת האילנות בהעלם ובכח היא באחד בשבט - ארבעה חדשים לאחר מועד הדין בכח ובהעלם. אך יניקתם בפועל ובגלוי היא בחמשה עשר בשבט - ארבעה חדשים לאחר שנערך הדין בפועל ובגלוי.
ה. המחלוקת מפורטת בשני הנושאים
אחד ההסברים לכך שהמחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל מפורטת הן לגבי "חלות דבש" והן לגבי "ראש השנה לאילן", למרות שבשני הנושאים נובעת המחלוקת מאותו הטעם, הוא:
"ראש השנה לאילן" הוא ענין של "בכח" בלבד. כי העובדה שארבעה חדשים לאחר מכן יהיו האילנות "חיין ממי השנה הבאה", תהיה גם אז רק לגבי "חנטה", הרחוקה מאד משלמות הצמיחה, שתגיע הרבה יותר מאוחר.
ולפיכך, אילו היתה שיטת בית
בא גב
שמאי, ש"אזלינן בתר בכח", מופיעה רק לגבי ראש השנה לאילן, אפשר היה לומר שזאת מפני שאפילו בחמשה עשר בשבט תהיה רק חנטת האילנות - ענין של "בכח" (אלא, שה"בכח" עצמו יהיה אז "בפועל"), אך לגבי "בכח" עצמו אין מבדילים בין "בכח" לבין "בפועל" של ה"בכח".
לכן מופיעה שיטת בית שמאי גם לגבי "חלות דבש"<, כדי להודיענו, שגם שם, כאשר גם לאחר ריסוק הדבש הוא ייהפך למשקה בפועל ממש - עדיין ממשיכים בית שמאי בשיטתם, ש"אזלינן בתר בכח"*.
אך מצד שני, אילו היתה שיטת בית שמאי מופיעה רק לגבי חלות דבש, הרי בנוסף לכך שאפשר היה לומר שבית הלל מסכימים, מהסיבה שהוזכרה לעיל, לגבי ראש השנה לאילן, הרי גם לגבי בית שמאי עצמם אי אפשר היה להסיק מכך לגבי שיטתם בענין ראש השנה לאילן, כי אפשר היה לומר, שבענין חלות הדבש הם "אזלינן בתר בכח" מפני שבזמן שמהרהר (או מחרחר), הרי למרות שהריסוק קיים רק
הערות
- 1. להאדם, והרי "אדם נידון בר"ה", צ"ל שבהדין דר"ה נכלל (בהעלם) גם הדין על המים. וראה לקו"ת נצבים מז, ריש ע"ב: בר"ה נמשך גילוי כללות החיות של כל השנה וממנו נמשך חיות להתחלקות פרטים .. ובארבעה פרקים שבהם העולם נידון.
- 4. עד"ז הוא גם בנוגע לכללות הדין שבר"ה, שבחג "אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא" (ויק"ר פ"ל, ב). ולהעיר גם מהידוע (סידור רלה, ב. וראה גם לקו"ת שם מח, סע"ב) בפי' הכתוב "בכסה ליום חגנו", שכל ההמשכות בר"ה הם "בכסה", והגלותם הוא בחג הסוכות.
- 5. גם י"ל (בפשטות), שהחידוש (דב"ש) ב"חלות דבש" הוא (לא עצם הענין דאזלינן בתר בכח גם בכגון דא, כ"א) השיעור והאופן של ה"בכח": "משיהרהר" או "משיחרחר" (וע"ד המבואר להלן הערה 66 בנוגע לאמירת "בצאת ישראל ממצרים").
- 6. עוד מעלה בה"בכח" ד"חלות דבש" - שלכן א"א ללמוד ממנו דאזלינן בתר בכח גם ב"ר"ה לאילן" - ראה לקמן הערה 33 (בשוה"ג).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.