66

הערות

1. 1. לידחוק (חגיגה טו, א. חדא"ג מהרש"א שם ד"ה יצתה בת קול. וראה גם ר"ח שם). וגם ע"ד הפשט מצינו זה - ראה פרש"י ס"פ בראשית ו, ו (ד"א כו'). תשא לב, יב. ועוד.
2. 6. ומכיון שאמר "כי אני הכבדתי גו' למען שתי גו'", הרי דיבור זה הוא גזירה שימאן לשלוח (עד שיבואו כל האותות). משא"כ באם לא היתה האמירה, מכיון שחיזוק הלב הוא רק בנוגע ללבו של פרעה [ולא בנוגע לאי שילוחו את בנ"י בפועל, ורק שחיזוק הלב הוא סיבה שימאן לשלוח], אי"ז מכריח כ"כ את הבחירה (וא"צ לזה העבודה ד"דחק"). ובדוגמת "בראת צדיקים בראת רשעים"; "בטרם אצרך בבטן גו"; "זורו רשעים מרחם גו'", שמכיון שהוא רק חומר מוכן לקבל צורת הטוב והרע [אבל לא נגזר עליו שיהי" צדיק או רשע בפועל - כי "צדיק ורשע לא קאמר"], אי"ז מכריח את הבחירה (ראה שעה"ת - לאדמו"ר האמצעי - ח"א כ, ד ואילך. תו"ח תולדות יג, ג ואילך).
3. 3. ובזה מתורצת הסתירה לכאורה ממש"כ ברמב"ם הל' דעות רפ"ב: בנ"א שנפשותיהם חולות כו' (ועד"ז בח' פרקים פ"ג) למש"כ בהלי תשובה רפ"ה (ובח' פרקים פ"ח) - אף שהלי (בהל' תשובה כו') צע"ק. ואכ"מ.
4. 4. ועפי"ז יש לומר, שמה שאמר ה' למשה "כי אני הכבדתי גו'", הוא לפי שדוקא ע"י האמירה, יהי" הענין ד"התעללתי". ואף שכבר אמר בתחילה "ואני אקשה את לב פרעה", הרי באמירה ההיא לא נתפרש (בדיבור). זמנה, ובמילא אינה גזירה.
5. 7. ומקרא מפורש הוא (שגם בן חמש למקרא ילמדו): ונחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו.
6. 8. ובפרט מסיפור בתורה - לשון הוראה (זח"ג נג, ב).
7. 9. תניא ספ"א. ספ"ו. וראה לעיל ע' 59 סוף הערה 47.
8. 0. ראה לעיל ע' 14 הערות 16715.
9. 1. תניא ספכ"ד.
10. 2. שה"ש ה, ב. ובמדרש עה"פ.
11. 3. ראה לעיל ע' 59 הערה הנ"ל.
12. 4. ירושלמי פאה פ"א ה"א (בפני בעלי תשובה). מהנ"ע בז"ח ס"פ בראשית. רמב"ם הלי תשובה ספ"ג. תניא פכ"ה. אגה"ת רפ"ד.
13. 5. ש"ב יד, יד.