61

לבו ואת לב עבדיו", אלא "למען שתי אותותי אלה בקרבו" [והמשמעות של המילים "כי אני הכבדתי...", (הנאמרות כנימוק ל"בא אל פרעה"), היא: "למען שתי אותותי אלה בקרבו"]: שאמנם, ההליכה לפרעה לא תשפיע עליו לשלח את ישראל, כפי שהמכות עד כה לא השפיעו עליו, אך למרות זאת יש ללכת אליו ולהזהירו על מכת ארבה "למען שתי אותותי אלה בקרבן":?.

ד דברי משה לפרעה - התראה

אך לפי זה קשה: בדרך כלל, כאשר מתרים במישהו שעל פעולה מסויימת הוא ייענש בעונש מסויים, הרי (א) מתכוונים בכך שהוא לא יבצע את החטא, והעונש יימנע; (ב) לפחות, ניתנת לו האפשרות להימנע מהעונש, על ידי ציות לאזהרה ואידעשיית החטא. אך בעניננו (א) הכוונה היתה שפרעה לא יציית, ואכן יקבל את העונש - "למען שתי אותותי אלה בקרבו", ויותר מכך: (ב) כיון ש"אני הכבדתי את לבו" לא ניתנה לו האפשרות למנוע את העונש.

לפי זה היה צריך להסביר, לכאורה, שבדבריו "כה אמר ה'... הנני מביא מחר ארבה..." משה לא התרה בפרעה לגבי העתיד, אלא "העיד" לפניו על מעשיו בעבר, שיבוא עליו ארבה על

אידציותו לקדוש-ברוך-הוא לפני כן - "עד מתי מאנת ליענות מפני". ודבריו "שלח עמי ויעבדוני כי אם מאן אתה לשלח את עמי" לפני "הנני מביא מחר ארבה..." נאמרו רק כדי להבהיר שאם בכל זאת הוא ישלח את ישראל, הוא ימנע את עונש הארבה המגיע לו בודאות על חטאו הקודם - "מאנת", אך הוא יכול לשנות ולבטל זאת על ידי "לשלח את עמי".

אך כדי לשלול פירוש זה, מדגיש רש"י "והתרה בו", שהאזהרה לפרעה על מכת ארבה היתה התראה, כפשטות לשון הפסוק'?, שהעונש "הנני מביא מחר ארבה" הוא משום "מאן אתה לשלח את עמי"5 (ואין זו סתירה לפירוש של "כי אני הכבדתי... למען שתי..." - כדלהלן בסעיף ה').