50

56 לקוטי וכיון שהקושי בפירוש "לא נתך - לא הוצק" הוא מפני אי התאמתו לפשט של לשון הפסוק, ואילו הקושי בפירוש "לא נתך - לא הגיע" הוא באי הבנה מסויימת (שהרי בכל זאת אין לשאול כקושי ממש: מדוע עצר הקדוש-ברוך-הוא את מכת ברד בדרך זו ולא בדרך אחרת**, כי בפעולות רבות של הקדוש-ברוך-הוא אין ידוע טעמן) - לפיכך קובע רש"י את הפירוש "נתך" - הגיע" כפירוש הראשון והעיקרי.

ומפני שרש"י אומר "רואה אני את דבריו" על הפירוש השני, הוא מבהיר מיד שאין זה מפני "פשוטו של מקרא", אלא מפני "כתרגומו (של) ויצק (אשר הוא) ואתיך (וגם בשורש המלה) לצקת לאתכא", המצביע על קשר בין שתי מלים אלו גם במקורן, ולא רק בפירושן. כמו "את השמים ואת הארץ" "ית שמיא ווית ארעא"".

וארא ג

ה. נטילת המטר - נס גדול יותר

כבר הוסבר פעמים רבות שאמנם פירוש רש"י הוא לפי פשוטו של מקרא, אך יש בו גם חלק המדרש וההלכה שבתורה. וגם מצד חלק זה קיים קושי בפירוש "נתך - הוצק", אשר בגינו מביא רש"י כפירוש ראשון את הפירוש "נתך - הגיע":

נאמר בגמרא??: "גמירי, (משמיא') מיהב יהבי מישקל לא שקלי" (=למדנו מן השמים נותנים ואין נוטלים). ואם כבר נתנו מלמעלה דברדמה, כלומר, יצרו זאת במציאות עולמנו - אין נוטלים דבר זה. ואם במקרה יוצא מן הכלל (כנס השני שאירע אצל רבי חנינא בן דוסא') נוטלים זאת בחזרה, נחשב הדבר לפלא ולנס גדול ביותר?.

לפי זה יוצא, להיפך, שביטול המטר ממציאותו ו"נטילתו" (לפי הפירוש השני) הוא נס גדול יותר מהשארתו תלוי בחלל העולם (לפי הפירוש הראשון)2. ולמרות שמצד ההסתכלות מלמטה יוצא, כאמור לעיל, שבמקרה של "לא הגיע" מתבטא נס מופלא יותר,