13

שיחה ב

א. השעבוד העיקרי - ,בחומר ובלבנים"

על הפסוק ,וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה את כל עבודתם..."', נאמר בגמרא?: ,בתחילה בחומר ובלבנים, ולבסוף ובכל עבודה בשדה, ולבסוף: את כל עבודתם". המפרשיםי מבהירים את משמעות דברי הגמרא: ניתן לשאול, מדוע מפרידה התורה את העבודה ,בחומר ובלבנים", למרות שהיא נכללת בביטוי ,כל עבודתם", המופיע בהמשך הפסוק? על כן מבארת הגמרא, שהשעבוד ,בחומר ובלבנים" היה ,,בתחילה". כלומר, התחלת כל ה,עבודה בשדה", אשר הגיעה ,לבסוף", ולכן היא מוזכר לפני כן בנפרד.

כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין. מכך מובן, שהעבודה ,,בחומר ובלבנים" היתה ,,בתחילה" (ו,,לבסוף" - ,כל עבודתם"), לא רק מבחינת הזמן, אלא גם ,,תחילה" מבחינת המשמעות, מבחינת הקושי והחומרה של השעבוד. כלומר, ב,חומר ובלבנים" היה עיקר השעבוד, ומכך הסתעפו לאחר מכן,

כפרטים מתוך כלל, כל סוגי השעבוד של ,כל עבודתם".

לכן רואים, שגם ,לבסוף", כאשר בני ישראל כבר עבדו ב,כל עבודתם", הרי עיקר עבודתם היתה עדיין בעיבוד הלבנים'+. כפי שמוכח מהמסופר בהמשך: כאשר רצה פרעה ליישם את ,תכבד העבודה על האנשים" (דבר שהתרחש בסוף תקופת גלות מצרים, לאחר שבאו משה ואהרן בשליחותו של הקדוש-ברוך-הוא אל פרעה באומרם ,שלח את עמי"), הוא עשה זאת דוקא על ידי עבודת הכנת הלבנים, ולא על ידי עבודה אחרת, בצוותו שלא לתת להם תבן עבור מלאכה זו, ויחד עִם זאת שלא תפחת כמות הלבנים.

יותר מכך: גם במשך כל תקופת השעבוד, היתה עבודתם העיקרית בהכנת הלבנים, למרות שעסקו גם במלאכות אחרות. הדבר מוכח מן הנאמר במדרש" על הפסוק? ,ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך - בפה רך", שפרעה עצמו לקח ,סל ומגריפה" והכין לבניםי, ועל ידי כך