12

"הווה מנשק להו לאחוותי'" (שבת יג, א) לפי ש"הי' יודע בעצמו שלא יבוא לידי הרהור... דמיא לכון כי כשורא (תוספות שם) - ונשיקה זו, לא באה בהרגש מיוחד של התעוררות האהבה, ורק ביחס לקירוב (המסמן (קירוב) ידידות וחיבה) המתאים וצריך להיות בין אח לאחות].

ונשיקה כזו, שהיא רק בעין סימן בלבד המורה על החבה, אין נוגע בה הרגש האהוב, ולכן שייכת גם כשהאהוב הוא ישן, ואפילו בזה שאינו בחיים או בדומם.

ד. והנה מצינו בכמה ענינים, שדוקא בחי' ה"דומם" (שבנפש האדם) שלמטה מחלקי המדות והרגש, יש לו שייכות וקישור לבחי' ה"עצם" שלמעלה מעלה מהם. ועפ"ז יש לומר, שטעם הפנימי לזה, שבנשיקה שהיא רק כעין "סימן" כו' אינו נוגע הרגש האהוב, הוא לפי שהחיבה המתבטאת על ידה אף שאינה באה בהתלהבות, אלא באופן טבעי וקר, שייכת היא (בפנימיותה) לבחי' האהבה עצמית שלמעלה מענין ה"הרגש" (ושהיא המתבטאת בהזכרת השם - ראה שיחה הנ"ל).

ועפ"ז יובן זה מה שמצינו דגם בנשיקת מעיל ס"ת מתבטאת חיבה גדולה ביותר (ראה ספה"מ תש"ט ע' 87 סעיף ב') - אף שבנשיקה זו היא רק כעין סימן בלבד - כי הרצון לבטאות את החיבה באופן של "סימן" עכ"פ, בא הוא מצד האהבה עצמית שלמעלה מגילוי והרגש.