12
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
"הווה מנשק להו לאחוותי'" (שבת יג, א) לפי ש"הי' יודע בעצמו שלא יבוא לידי הרהור... דמיא לכון כי כשורא (תוספות שם) - ונשיקה זו, לא באה בהרגש מיוחד של התעוררות האהבה, ורק ביחס לקירוב (המסמן (קירוב) ידידות וחיבה) המתאים וצריך להיות בין אח לאחות].
ונשיקה כזו, שהיא רק בעין סימן בלבד המורה על החבה, אין נוגע בה הרגש האהוב, ולכן שייכת גם כשהאהוב הוא ישן, ואפילו בזה שאינו בחיים או בדומם.
ד. והנה מצינו בכמה ענינים, שדוקא בחי' ה"דומם" (שבנפש האדם) שלמטה מחלקי המדות והרגש, יש לו שייכות וקישור לבחי' ה"עצם" שלמעלה מעלה מהם. ועפ"ז יש לומר, שטעם הפנימי לזה, שבנשיקה שהיא רק כעין "סימן" כו' אינו נוגע הרגש האהוב, הוא לפי שהחיבה המתבטאת על ידה אף שאינה באה בהתלהבות, אלא באופן טבעי וקר, שייכת היא (בפנימיותה) לבחי' האהבה עצמית שלמעלה מענין ה"הרגש" (ושהיא המתבטאת בהזכרת השם - ראה שיחה הנ"ל).
ועפ"ז יובן זה מה שמצינו דגם בנשיקת מעיל ס"ת מתבטאת חיבה גדולה ביותר (ראה ספה"מ תש"ט ע' 87 סעיף ב') - אף שבנשיקה זו היא רק כעין סימן בלבד - כי הרצון לבטאות את החיבה באופן של "סימן" עכ"פ, בא הוא מצד האהבה עצמית שלמעלה מגילוי והרגש.
הערות
- 1. לקוטי הוספות שיחות 27
- 2. הוא לפי שכלל זה [שביטוי האהבה שייך דוקא כשהאהוב מרגיש זה] הוא דוקא באהבה שבבחי' "גילוי". שמכיון שאהבה זו (גם כמו שהיא בלב) ענינה הוא "גילוי", לכן התגלותה (מחוץ להלב) הוא באופן של גילוי ממש, היינו שמתגלית ונגרשת להאהוב. משא"כ האהבה המתבטאת בהזכרת השם, מכיון שהוא בחי' "עצם" (כנ"ל שם), לכן גם התגלותה יכולה להיות באופן שלא תורגש להמקבל. - ובדוגמת הידוע (ד"ה חכמות בחוץ תרנה תרצ"ד פ"ב. ובכ"מ) בענין גילוי העצמות, שהוא מתגלה כמו שהוא בהעלמו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.