5

נפש, ולא להזכיר כלל את השבטים כשלעצמם, ואפילו ללא פירוט שמותיהם.

מכך שהתורה מזכירה את "כל נפש יוצאי ירך יעקב" כצאצאיהם של השבטים, ואין היא מונה את שבעים הנפש עצמם, אלא את שנים עשר השבטים "איש וביתו", מוכח שיש כאן חשיבות למנין שלהם בנפרד. לפיכך אומר רש"י שהן הענין של "מנאן" והן הענין של "בשמותם" הם כדי "להודיע חיבתן" ככוכבים שמכניסן במספר ובשמותיהם.

"שנמשלו לכוכבים" - הוכחה והסבר

לאחר שרש"י מבאר שהסיבה ל"חזר ומנאן במיתתן" היא "להודיע חיבתן", הוא מוסיף: "שנמשלו לכוכבים שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם...". במבט ראשון נראה, שכוונת רש"י היא להביא הוכחה מהכוכבים, שדברים חביבים מוציאים ומכניסים במספר ובשם.

אך לפי זה אין מובן הניסוח בדברי רש"י "שנמשלו לכוכבים": אילו חפץ רש"י להביא על ידי הכוכבים הוכחה שדברים חביבים מוציאים ומכניסים במספר ובשם, הוא היה צריך לומר "וכמו כוכבים שמוציאן...", ומדוע חשוב לציין כאן שבני ישראל נמשלים לכוכבים: גם אילו לא היו נמשלים לכוכבים, אלא לדבר חביב אחר, היתה זו הוכחה טובה שחיבה מתבטאת על ידי מניה במספר ובשם? ובמיוחד כאשר

שמות א

לפי פירוש רש"י במגילת אסתר (ו, יג), הרי בזמן של "כאשר יענו אותו" אין ישראל נמשלים לכוכבים, אלא לעפר.

הכרחי אפוא לומר, שבדבריו "שנמשלו לכוכבים" אין רש"י מתכוון להביא הוכחה בלבד, אלא טעם: מפני שישראל "נמשלו לכוכבים" ודומים להם, לכן הדרך להראות את חיבתם היא על ידי מנין ושם, ככוכבים אשר "מוציאן ומכניסן במספר ובשמותם". ולפי האמור לעיל, שבמיתתן הכוונה היא רק לבני ישראל, הרי היה זה לפני "ויקם מלך חדש... וכאשר יענו" - ואז נמשלו לכוכבים.

ח. ספירה וקריאה בשם - ביטוייס שונים לחיבה

ההסבר לכך הוא:

חיבה מתבטאת הן על ידי ספירה והן על ידי קריאה בשם. "בן החמש למקרא" כבר מכיר שתי אפשרויות אלו במציאות חייו, ורש"י אינו צריך כלל לפרש זאת.

ילד יודע שדברים היקרים והאהובים עליו, הוא חפץ לדעת את כמותם המדוייקת, כי כל אחד מהם חשוב וחביב בעיניו במיוחד'?.

כן יודע "בן חמש למקרא" שאף קריאה בשם מבטאת חיבה, בראותו שאביו ואמו מזכירים את שמו כל העת מפני חיבתם אליו, ומבטאים בכך את אהבתם אליו.