453

והרי מבואר בכמה מקומות בביאור ענין עקודים (תו"א ס"פ נח ובביאור יותר בתו"ח שם. ועוד) שהוא עד"מ בכחות הנפש כמו שהם כלולים עדיין בהנפש בלי שום התחלקות.

ועדיין צ"ע בזה.

ב'ה, יום כ"ד טבת תש"ד

במענה על מכתב כת"ר מיום כ' טבת.

א) מה שהעיר מב"ק (ט, ב) די"ל דהידור מצוה עד שליש הוא בדוגמת מהדרין ויותר משליש הוא בדוגמת מהדרין מה"מ, ולכן שכר מיוחד הוקבע לו שהוא משל הקב"ה.

הנה לפענ"ד אינו כן. וכמ"ש גם במכתבי הקודם, דכיון דלא אשתמיט הש"ס לחלק בההידור גופא שיש הדור והדור מהמ"ה עדמ"ש בנ"ח, אין לנו יסוד והכרח לחלקו לסוגים, ובפרט שהן שליש הן יותר משליש -- המחייבם אחד הוא (פסוק דזה א-לי גו' התנאה לפניו). וכמו שלא נאמר בשמן למנחות שצ"ל נאה ומובחר שיש מהדרין ומהדרין מה"מ וכו' עד חמש פעמים בנגד ה' מעלות שיש בשמן (מנחות פו, ב) -- וכן בשאר המצות שהעירותי עליהם במכתב הקודם. וכמו שנאמר במנחות שמצד החיוב להביא מן המובחר נתחייב תיכף בשמן שאין למעלה הימנו אם רק ישנו תח"י, כמו"כ גם בהא דב"ק אם חפצו לקיים ציווי דהתנאה לפניו במצות הנה תיכף נתחייב -- אליבא דמערבא משמי' דר"ז -- בהיותר נאה שמוצא גם אם הוא יותר משליש -- (משא"כ בנ'יח, שאם רצונו להדר אין לחייבו לעשות דוקא כמהדרין מה"מי כיון שהוא סוג אחר במקיימי מצות).

כי פשיטות הלשון בב"ק משמע דמערבא משמי' דר"ז מחלקים בין שליש ליותר משליש לענין אם פורעין לו בחייו או לא, אבל לא בענין החיוב. ונימ גם ל' הרשב"א הובא בשט"מ.

וצ"ע דמשמע קצת בפי' הר"ח שגם לענין החיוב מחלק.

והא שבפי' הר"ח בב"ק הביא ברייתא דנ"ח, אין הכרח לומר שדעתו שגם בב"ק הוא ענין דמהדרין מה"מ (וכמו שא"א לומר כן אליבי' דפי' השני שבר"ח שמפרש ,משל הקב"ה" אם הרחיב לו הקב"ה בממון)

אלא כוונתו להביא סמוכין עוה"פ בש"ס לענין הדור מצוה.

ולע"ע, לא ידעתי בש"ס בבלי עוד מקום הובא הלשון דהדור מצוה לבד מהנ"ל (אף שלפרש"י אחד הוא עם התנאה לפניו דשבת קלג, ב).

ב) מה שנסתפק אם בגמ"ח כשעור אדם אוכל פירותיהן בעוה*ז כו' או דוקא במהדר -- יעוין קדושין (מ, א) מוכח כסברא הראשונה.