451

הוספות / חנוכה שיחות 1 והנה -- כנראה גם בחוש -- העושה מצד קב"ע ומורא האדון בלבד לא יעשה אלא כמה שמוכרח לעשות, כיון שמצד עצמו בהפקירא ניחא לי'.

נוסף עליו מי שזיכך עצמו וכפף יצה"ר -- כלשון הרמב"ם (שם) -- אשר לא זו בלבד שיקיים המצוה אלא שגם יהדר בה וידקדק על עצמו גם במה שאינו חיוב גמור,

כנגדו בשכר המצוות -- שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה (סנהדרין צ/ א) --

נותנין לו לא רק גשמיכם בעתם המגיע מצד ההנהגה (טובה, אבל עכ"פ) טבעית, היינו המחויבת מצד הנהגת הטבעי

אלא שההנהגה עמו היא ג"כ לפנים משורת הדין, וגם אם עפ"י דין וחיוב הטבע יפול בצרה, ינצל ממנה ע"י נס שלמעלה מן הטבע.

וזהו שארז"ל (ברכות כ, ב) א"ל (הקב"ה) וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה כו' והם מדקדקים על עצמם כו

-- והא דאיתא שם (כ, א) ראשונים מתרחש להו ניסא משום דקא מסרו נפשייהו על קדושת השם דוקא,

הנה לבד דאין הכוונה מס"נ למיתה כ"א שאינו משגיח על כבודו וממונו אף אם אינו מחויב בזה, וכדמסיים בעובדא דר"א בר אהבה -- הרי שם קאי בזה שתקובל תפלתו על הנהגה ניסית על כל הצבור -

והנה הנס דיצי"מ, דפורים. ענני הכבוד וכו' -- באו בעיקרם להציל את ישראל מצרה העלולה לבוא עליהם -- או שכבר באה,

ולכן גם במצוות הקשורות עם ניסים האלו יש מצוה והידור מצוה.

וכן בכללות כל המצוות -- הרי יסודם ושרשם הוא אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים שאמרז"ל (הובא בפירש"י במקומו) כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי -- לכן אמרו להם התנאה לפניו במצוות.

נוסף על כל הנ"ל בנס חנוכה., שמלבד שהי' גם ענין ע"ד הנ"ל, היינו נצחון ונס המלחמה אשר מסרת גבורים ביד חלשים כו.

הנה עוד יש בה נס השמן -- שלא בא להציל מצרה. כ"א -- סימן לחביבות יותר גדולה -- נס כדי שיוכלו בניי לקיים מצוה -- לכן ניתוסף ג"כ בקיום מצותה חביבות יותר גדולה מהדרין מן המהדרין.

ובזה יומתק ג"כ הא דבחנוכה גופא -- ענין דממה"מ הוא בהדה"נ ששייך לנס השמן, ולא בחיוב דלהודות ולהלל, כי דא גרים לדא.

ומה שדוקא בחנוכה אירע נס כזה -- מובן עפ"י המבואר (יעויין לבוש וט"ז או"ח סימן תר"ע) שהיונים לא