427

הרי -- כפי המובא במדרש' - .תוספתו מרובה על העיקר".

אעפ"כ הרי זו חובה (וזכות) נעימה [וכמנהגם של ישראל, אשר מנהג ישראל תורה היא:] להודות ולברך את המברך וע"ד ,וכן למר" 5, שיש בזה עוד ענין י ובפרט שעי"ז שמברכים באה תוספת בהברכה,

[ונוסף על זה שבשעה שמברכים בדיבור הרי זה בא בגילוי: והברכה

אבל בנוגע לגוי (ירושלמי שם) -- הכתוב דמברכיך ברוןך (אבל קשה מתוס' סך"ה ואברכה -- חולין מט, א)

4 ב"ר פס"א, ד, ילקוייש ח"ש דמז קט, (ובדב"ר פ"א, יג -- בשינוי קצת) .

5) ראה תוד"ה נפסל (מנחות כ, ב). ירוד שלמי פסחים פ"ד ה"א.

6) מגילה (כז, סע"ב) וברשיי שם : שמא הי' עת רצון. וי"ל דזה עצמו שבנ"י מברכים זא"ז גורם: נח"ר למעלה והוי ,שמא" קרוב לודאי (ובזה יומתק מה האיקפיד וב - דלא הוי שמא שקול)

7) שאמירת <וכן למר" וכיו"ב --- מחרשת ומוסיפה על ,ואברכה מברכיך" גרידא : ודוחק גדול לומר דהקפדת רב הייתה רק על .וכן* -- היינו שתהא ברכה כברכתו דוקא.

8] עיין מאה שערים אמרי קודש ס"ט מאדה"ז (מאמוי אדה"ז הקצרים ע' תסד)! מורי כו' אומרה בפה אף שלא יבינו כו' בכדי להמשיך כו' בזה העולם. וכמובן גם ממחז"ל בנוגע להיפך הברכה : אל יפתח אדם פיו כו' (ברכות יט, א). והחידוש דאדה"ז הוא - שאפילו בדבור ד"ת כן הוא.

ובזה יובן מה שאמר ו' ישמעאל לגוי שבירכו .כבר : מילתך אמורה" (ירושלמי ברכות שם) -- דלכאורה, למה הוצרך לומר לו זאת, והרי כבר מילתי' אמורה גם כשר"י לא יאמר לו זאת. ובפרט שהגוי מסתמא לא הבין למה נתכון (במכ"ש מתלמידיו ששאלוהו .כמה דאמרת להדין כו"") - אלא רצה ר"י ע"י אמרתו זו -- לפעול המשכת וגילוי הברכה. אלא שבנוגע לעכו"ם, הסתפק באמירת ,כבר מילתך אמוד רה", מבלי לפרט הברכה, או לומר ,וכן".

וישלח,

תשכ"ט שיחות 2127 פועלת גם על ה,ואברכה מברכך*" כפי שהוא מצד עצמו. כמשי"ית לקמן]).

תודתי נתונה בזה וברכתי לכל המברנים (ובקשתי רבה למסור זה גם לאת אשר איננו פה) שליט"א - שתקויים בהם ברכתו של הקב"ה ובתוספתו, שתוספתו מרובה על העיקר, לכאו"א בכל המצטרך לו מנפש ועד בשר.

ב. בחסידות מבואר ההבדל בין ברכה ותפילה, שהברכה בכחה להמד שיך רק מהשורש ומקור, משא"כ ה" תפלה גורמת להתהוות רצון חדש, וכפי שאומרים ,יהי רצון" -- רצון וענין חדש שלא היה גמצא בשורש ומקור.

הגבלה זו אמורה רק לגבי ברכתו של בשר ודם, משא"כ לגבי ברכתו של הקב"ה, מאחר והקב"ה אינו קשור ח"ו במדידות והגבלות שישנם בשורשו של הנברא המתברך, יש לברכתו של הקב"ה גם המעלה שיש בתפלה. ואף היא בכחה להביא ענין חדש הגבוה משרשו ומקורו של הנברא המתברך.

וזוהי גם המעלה שיש בברכת כהנים (לא כמו בשאר הברכות). מאחר וברכת כהנים הריהי מצוה, והכהנים המברכים עושים זאת בשליחותו של הקב"ה, ושלוחו של אדם [העליון *] כמותו, ובמילא, ע"י ברכתם נמשכת ברכתו של המשלח -- ברכתו של הקב"ה יי, שהיא נעלית מהשרש ומקור יי כמבואר בארוכה בכ"מ '.

09 ואה לקו"ת ויקרא א, גי

0) חגוך לנער ס"ע 48.

11 משא*כ הברכה ד,ואברכה מברכיך" מצד עצמה, היא רק מבחי' השתלי, כמבואר בד"ה אריב"ל תרכ"ט.

2 ראה ד"ה אריב"ל תרכ"ט, ד"ה כה