263

לי גם את זה""'), מוכח, שלא היו להם

ולכאורה, מאיזה טעם קס"ד לחלק בין השבטים. ואת"ל שיש טעם לחלק - מהי הראי' שלא לחלק. וע"פ הנ"ל מובן, דמקום לומר דדי החידוש דתאומות נולדו עם בני לאה ורחל, שעכ"פ נרמז בכתוב שילדו תאומות (עם שמעון ובנימין) אבל מנ"ל בנוגע לבלהה וזלפה? והראי' שלא לחלק - דהרי מוכרח שכל השבטים נשאו את אחיותיהן, כדלקמן סעיף ג' וסעיף ה', ולולא בלהה וזלפה (א) אין רק ח' (או ט'***) תאומות, (ב) בני לאה איך ישאו אחותם מן האם?

0 ומ"ש (מקץ מג, כט. ויגש מו, טו) גבי

רש"י (בפירושו הראשון) אחיות תאומות נולדו כר, צריך להדגיש בפירוש שכוונתו היא לכל שבט ממש.

***) כי החידוש שתאומות נולדו עם כל בני לאה ורחל - אפשר ללמוד בב' אופנים:

א) ממה ששנרמחז בכתוב גבי שמעון ובנימיך ולפי"ז י"ל שעם כל אחד מהם (כולל שמעון ובנימיץ שבהם רמז הכתוב) נולדה רק תאומה אחת. ולפי"ז היו רק ח' תאומות. (ולפי אופן זה, מ"ש רש"י "ועם בנימין נולדה תאומה יתירה" הוא לפי דעת ר"י שגם עם בני בלהה וזלפה נולדו תאומות (וכדלהלן סעיף ד' וה)).

ב) שגם באם ה" נרמז רק בבן אחת מהן (לאה או רחל), היינו למדים שנולדו תאומות עם כל בני לאה ורחל - כיוץן שהיו אחיות דומות זו לזו בתכלית, עד שלולא סימנים א"א להבדיל ביניהן בלילה (ויצא כט, כה ובפרש"י),

[ובזה מובן: (א) מ"ש (כט. לא) "וירא ה' כי גר (ולט דוקא) ויפתח גו' (כי לולא זאת - ה"ה בשווה לאחותה רחל) ורחל עקרה". (וזה מובן בפשטות כ"כ עד שרש"י א"צ לפרש את זה). (ב) הוודאות של רחל, שזקוקה לאה למע"ט בכדי לזכות לבנים (פרש"י ל, א)]

ומכיון שגם מצד התאומה שנרמז גבי שמעון היינו יודעים שגם עם בני רחל נולדו תאומות, צ"ל (גם לדעת ר"נ) שכוונת הכתוב ב"גם" שנאמר גבי בנימין היא שנולדה עמו תאומה יתירה

[ועפי"ז מובן גם מה שהרגיעה אותה המילדת "אל תיראי כי גם זה לך בן" - שהסיבה ד"ותקש" היא לפי שנולדה עמו תאומה יתירה (על של יוסף).

ולפי זה היו ט' תאומות.

ויחיג

תאומות'.

אך לפי פירוש זה אין מובן:

א) כבר הוסבר?' ההבדל שבין שיטת רבי יהודה לבין שיטת רבי נחמיה, שרבי יהודה מדגיש את הענין בכללותו - הוא מפרש את הפסוק בהתאם לענין באופן כללי, בלי להתאימו לביאור המלה כפרט. לעומת זאת, רבי נחמיה מבאר בעיקר בהתאם למשמעות המלה המסויימת, למרות שאין התאמה לפרשה בכללותה.

והנה, לפי ההסבר שלעיל, יוצא

בנימין ודינה "את", י"ל שאינו מרבה תאומה, לפי שהפסוק שם אינו מדבר בלידתן (וראה חדא"ג מהרש"א ב"ב קכג, סע"א).

ושאני "ואת אחד עשר ילדיו" שמרבה גם התאומות (כדלהלן סוף הערה 11) - כי מכיון שזה שנולדו תאומות יודעים כבר, שפיר י"ל שהכוונה ב"ויקח גו' ואת אחד עשר ילדיו" היא שלקח גם את התאומות שנולדו עמהם.

1 ועפי"ז יזבן מ"ש רש"י (וישלח לב, כג) "ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה כו' ולכן נענש". דלכאורה, להפירוש שאחיות תאומות נולדו עם כל שבט, הוצרך להקשות גם על שאר בנותיו "והיכן היו" (ולפי מ"ש בהערה 9 - על התאומה שנולדה עם שמעון גם לדעת ר"נ)

[וגם כשנאמר שקושיית רש"י על דינה דוקא היא, לפי שבהפסוק "ואת אחד עשר ילדיו" אין התלמיד יודע עדיין שעם כל שבט נולדה תאומה (ודלא כדלהלן סעיף ה), וגם בנוגע ל"את" שנאמר גבי שמעון נפרש באו"א,

- עדיין יוקשה: מדוע אין רש"י מפרש הטעם למ"ש "אחד עשר (ותו לא) ילדיו" לאחרי שמחדש שעם כל שבט נולדה תאומה (ואין לומר שגם אותן נתן בתיבה - דא"כ, למה נענש על דינה דוקא)]

כי מכיון שנאמר שם "ואת אחד עשר ילדיו", הרי תיבת את מרבה גם התאומות שנולדו עם "אחד עשר ילדיו".

2) בביאור פרש"י עקב (יא, ו) והאזינו (לב, מג). וראה להלן הערה 28.