260
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
200 לקוטי באפם הרגו איש" מוכרח רש"י לומר ש"אלו חמור ואנשי שכם"*.
יב. ההוראה מעצם הסברה
מכך שלשון הפסוק מאפשרת מחשבה* - שגם סברה של תורה היא תורה, מלשון הוראה - ששמעון ולוי הרגו פעם עוד אדם, אפשר ללמוד הוראה לכל אחד:
כאשר אדם פוגע בזולתו ח"ו, אף כאשר הדבר נובע אצלו מרגש של קדושה, שהוא הזדעזע מסיבה בדומה ל"הכזונה יעשה את אחותינו" - עלולה
ויחי א
להתפתח אצלו המדה של פגיעה בזולת'?, עד כדי כך שאפשרית סברה וחשש שהוא יעשה זאת לעוד ועוד אנשים'ל.
ומרובה מדה טובה וכו': כאשר אדם מיטיב לזולתו, אף כאשר הוא עושה זאת בתחילה, בגלויל, מפניות אישיות, נרכשת ומתחזקת על ידי כך מדת הטוב שבנפשו, עד שהוא משפיע לכולם רק טוב.
ובמדה שאדם מודד בה מודדים לו% - שאף לו משפיעים מלמעלה אך טוב וחסד, בכל המצטרך לו, בבני חיי ומזוני, ובכולם - רויחי.
)5 2
הערות
- 8. לכאורה הי' אפשר לומר, שזהו גם הטעם לדיוק לשון רש"י "אלו חמור ואנשי שכם" - בדרך חידוש. אבל דוחק הוא, שהרי גם ב"וברצונם עקרו שור" - מכיון שהתלמיד לא למד עדיין את הכתוב "בכור שורו הדר לו", יכול הוא לטעות ולפרש ששמעון ולוי עקרו פעם שור (או - כפי' שאר מפרשים), ובכ"ז אינו כותב "זה יוסף". ולכן מסתבר שהחידוש "אלו חמור כו'" הוא כנ"ל ס"ה.
- 9. ובפרט ע"פ פי' האוה"ח דמפרש "איש" על יוסף.
- 3. (משיחות ש"פ ויחי, וארא תשכ"ז)
- 0. ראה עד"ז ב"הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים" (ע' יא), שי"ל שמפני זה אין נוהגין לחטוף האפיקומן. עיי"ש.
- 1. ראה אוה"ח פ' ראה יג, יח.
- 2. משא"כ מצד פנימיות נפשו - כמובן מפסק הרמב"ם הל' גירושין ספ"ב.
- 3. משנה - סוטה ח, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.