259
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שהמשמעות של "הרגו איש" (בלשון יחיד) - הן לפי הפירוש "ואינן חשובין כולן אלא כאיש אחד", והן לפי הפירוש "כל אחד לעצמו באפם הרגו" - אינה בהתאם להגיון ולטבע
- היה, לכאורה, מקום להסביר פירוש שלישי על "באפם הרגו איש"": שהיה מקרה שבו שמעון ולוי הרגו אדם סתם, כאומנות של עשו*, אשר "חמסתם אותה הימנו", כפי שמציין רש"י בפסוק הקודם - למרות שאין הדבר מסופר במקום כלשהו, ועל כך הוכיחם יעקב. אמנם, אין "חלק" כל כך לומר, שהתורה מספרת שיעקב הוכיח אותם על מעשה אשר התורה אינה מזכירה אותו כלל - אך לפירוש זה יש מעלה, שדוקא בו מובנת באופן ברור משמעות המלה "איש" בלשון יחיד.
ובמיוחד כאשר אנו מוצאים בדומה לכך, ולגבי אותו ביטוי, אצל למך, שאמר "כי איש הרגתי"5, והתורה (שבכתב) אינה מזכירה את המאורע.
על הסיבה לכך, שרש"י שולל פירוש זה לחלוטין, עד כדי כך שהוא אינו מביאו אפילו כפירוש שלישי, הוא רומז על ידי ציטוט המלה "כי (באפם
הרגו איש)" לפני פירושו, אשר, לכאורה, היא מיותרת:
הניסוח "כי באפם הרגו איש" מבהיר, שהמלים "באפם הרגו איש" אינן התחלה של ענין חדש, אלא מהוות המשך - כסיבה ל"בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי".
וכיון שכך, אי אפשר להסביר שבמלים "באפם הרגו איש" הכוונה היא לענין אחר (שהם סתם הרגו איש), כי אז היתה מתעוררת השאלה*: כיצד ייתכן שכסיבה ל"בסודם אל תבא נפשי... " מזכיר יעקב רק את המאורע של הריגת איש אחד, בלי להזכיר את המאורע החמור הרבה יותר, בהריגת עיר שלימה - שכם%?
מכך שהתורה מתבטאת בניסוח "כי
הערות
- 3. ויתירה מזו: בכוונת תיבת "איש", ב' הפירושים דרש"י אחד הם (כי הם ב' טעמים לזה שחמור ואנשי שכם נקראים כאן "איש" - לי יחיד), והפי' דלהלן בפנים הוא פירוש עני. וא"ב, מכיון שפי' הראשון (לפי ב' הטעמים) אינו גלאַטיק (=חלק), הו"ל לרש"י להביא פי' שני (דלהלן).
- 4. תולדות כז, מ. (שם כה, כה).
- 5. בראשית ד, כג ובפרש"י שם.
- 4. ויחי א שיחות 200
- 6. אבל אין לומר, שהוכחתו של רש" (שמרמזה בתיבת "כי") היא ממ"ש לפנ"ז "שמעון ולוי אחים (וברש"י שם) בעצה אחת על שכם כו" - שהרי אפשר לפרש "אחים - בעצה אחת" גם על הריגת איש אחר. ומה שרש"י מפרש שם "על שכם כו'" מיוסד על פירושו ב"כי באפם הרגו איש".
- 7. לעיל ע' 153 הערה 22, שלאחרי שענו לו "הכזונה יעשה את אחותינו" הודה להם יעקב. ולפי"ז י"ל לכאורה, שלכן לא הוכיחם ע"ז. אבל
- 7. א) לפ"ז, גם באם נאמר שהכוונה ב"הרגו איש" היא על הריגת איש אחר, הרי פשוט שבאם הרגו את מישהו - הי' זה ג"כ מצד ענין של קנאות לה' וכיו"ב, ולמה הוכיחם ע"ז יעקב יותר מאשר על הריגת אנשי שכם.
- 8. ב) מכיון שגם מתחלה ידע יעקב שזה ששמעון ולוי הרגו כל זכר באנשי שכם הי' מצד מעשה דינה, ובכ"ז אמר להם "עכרתם אותי גו'" - קשה לומר ע"פ דרך הפשט שלאחרי ששמע המענה "הכזונה גו'" הודה להם שעשו דבר רצוי.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.