258
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי "אפם", והוא המשיך להיות באותו תוקף עד להריגת אחרון אנשי שכם.
לכך מביא רש"י דוגמא מ"וילמד לטרף טרף אדם אכל": כאשר מדובר על מקרה רגיל, שבעל חיים רעב טורף אדם להשקיט רעבונו, הרי אין הכרח שבפעם הבאה הוא יטרוף אדם באותה ריתחה. אך כאשר "וילמד לטרף טרף", כאשר בעל החיים כבר "מלומד" ומורגל בטרף אדם, הרי אז הוא טורף כל אדם בפני עצמו באותו אופן.
"מדרשו" - פירוש ראשון וע'קרי אך גם פירוש זה קשה ביותר. כי:
א) אין מתקבל על הדעת לומר, שבני יעקב, אשר "כולן צדיקים"?*, יפעלו מתוך כעס כה עצום (אף כאשר הכעס נובע מקדושה, מפני ש"נבלה עשה בישראל") שאינו נרגע עד הריגת אחרון אנשי שכם.
ב) במלה "איש" הכוונה היא גם לחמור, כשאר אנשי שכם, כדלעיל בסעיף ה'. וכיון ש"באפם הרגו כל איש שכעסו עליו", את כולם באותו כעס, יוצא, שגם הריגת חמור נעשתה בכעס שאינו רב יותר מכל שאר אנשי שכם -
ואילו בהגיון פשוט יש לומר, שכעסם על חמור אבי שכם, על אשמתו במעשה, היה צריך להיות חזק הרבה יותר מכל שאר אנשי שכם. ואף
מכך שבפסוק שבפרשת וישלח% מפורט בנפרד "ואת חמור... הרגו", לאחר שכבר נאמר "ויהרגו כל זכר", מובן, שבהריגת חמור היה שוני9*.
מפני קשיים אלו אין רש"י מסתפק בפירוש "פשוטו", והוא זקוק לפירוש של "מדרשו", שנאמר "איש" בלשון יחיד, כי "אינן נחשבין כולן אלא כאיש אחד".
ויותר מכך: כיון שלפי "פשוטו" - "באפם הרגו כל איש שכעסו עליו" - הקשיים הם על עצם ההסבר, כדלעיל, ואילו לפי הפירוש "אינן נחשבין..." הקושי העיקרי הוא בכך שהו "מדרשו", שבפשוטם של הפסוקים אין מקור ברור להוכיח שכל אנשי שכם נחשבו כאיש אחד - לכן מביא רש"י תחילה, כפירוש עיקרי, = את "מדרשו"'*.
יא. הפירוש השלישי אינו מתאים
כבר הוסבר פעמים רבות?, שכאשר רש"י מביא שני פירושים, ובשניהם יש קשיים מאותו סוג, מביא רש"י גם פירוש שלישי, שבו אין מתעוררים הקשיים שבשני הקודמים, למרות שמצד שני, הוא קשה יותר מפני פרט אחר.
ובעניננו: כיון שהקושי בשני הפירושים הוא מאותו סג - -
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.