257
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ורוכבו" בלשון יחיד, והכוונה היא רק לפרעה מלך מצרים -
לפיכך מצטט רש"י גם את המלים "רמה בים": כאן אין חשיבות לציין את המלך בנפרד, שהרי כבר אין מדובר על המלחמה, כדלעיל בסעיף ז', אלא על הפרט "רמה בים", אשר הוא: א) לא על ידי מלחמה, אלא על ידי "וישב ה' עליהם את מי הים" - ובכך שווה המלך לכולם. ב) לאחר המפלה של "ה' נלחם לכם".
לפי זה מובן מדוע אומר רש"י "וכן במצרים סוס ורוכבו רמה בים" - כדי להדגיש שהמלים "סוס ורוכבו", בלשון יחיד, אמורות לגבי כל המצרים ולא רק לגבי פרעה.
ט. מדרשו ופשוטו
כאמור לעיל, בסעיף ב', בלתי אפשרי לומר בדרך הטבע, שעיר שלימה עם אנשים תיחשב כאיש אחד. וטוען "בן חמש (למקרא)": אמנם, אפשר להבין כיצד ייתכן עצם הדבר, שחמור ואנשי שכם נחשבו בעיני שמעון ולוי כאיש אחד, שהרי, הם לא פעלו בכוחם הטבעי, אלא "בכוחו של זקן", באופן שמעל לטבע'. אך כדי
להסביר בפשטות חידוש כזה, יש צורך במקור בתורה המדגיש זאת, ואין די בכך שבפסוק נאמר "איש" בלשון יחיד.
לכן אומר רש"י "זהו מדרשו", שפירוש זה אינו לגמרי בדרך הפשט, אלא מקורו ב"מדרש אגדה"*.
על כך טוען שוב "בן חמש למקרא": הרי הפסוק ברור יותר כאשר יש לו פירוש גם לפי הפשט? על כך ממשיך רש"י ומשיב: "ופשוטו...", שגם לפי הפשט יש הסבר מדוע נאמר "איש" בלשון יחיד, כי משמעות המלה "איש" היא "כל אחד (מאנשי שכם) לעצמו". שאת כל איש בנפרד הם "באפם הרגו", באותו כעס. כלומר, כאבם היה כה רב על אשר "נבלה עשה בישראל"*, שאף לאחר שכבר הרגו את רוב אנשי שכם עדיין לא נרגע
הערות
- 7. בב"ר פצ"ט, ז: שלא היו כולם לפני הקב"ה אלא כאיש אחד. ולכאורה, ממה שהשמיט רש"י התיבות "לפני הקב"ה" משמע, שכוונתו היא שהיו חשובין כולם כאיש אחד לגבי שמעון ולוי מצד עצמם, מצד גבורתם
- 2. [ואף שמקורו של רש"י לפי' זה הוא "מדרשו" - י"ל: (א) כוונת רש"י ב"מדרשו" היא למדרש תנחומא פרשתנו יו"ד, ומפרש ש"לפני הקב"ה" ו"לפניהם" (שבתנחומא) ב' ענינים שונים הם
- 3. ויחי א שיחות 7
- 4. (והפי' דלעיל שם (ע' 152) הערה 14 אינו אליבא דרש"י). (ב) מקורו של רש"י הוא ממדרש אחר],
- 5. אבל, מכיון שע"פ טבע א"א להיות שכל אנשי שכם יהיו נחשבין כאיש אחד (כנ"ל סעיף ב'), מוכרח לומר כבפנים.
- 6. ומ"מ משמיט רש"י התיבות "לפני הקב"ה" - כי בפשטות שייך לשון זה רק כשהלוחם הוא הקב"ה בעצמו* (כברש"י בשלח (יד, כג) - ששם (כה) נאמר "כי ה' נלחם להם"), משא"כ בנדו"ד שרק בטוחים היו על [הקב"ה שבא בזכותו -] כחו של זקן.
- 8. המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו (רש"י בראשית ג, ח).
- 8. *) או עכ"פ בציווי ושליחות הקב"ה (ראה רש"י שופטים כ, א ולעיל ע' 152 הערה 15), משא"כ שמעון ולוי, שהגם שעשו זאת מפני קנאות לה' - עשו זאת בעצמם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.