248

8 לקוטי הרי כיון שבפנימיותו "לבו לשמים"?*, שהרי כל יהודי "רוצה הוא לעשות כל המצוות"* - הרי לא רק מעשה הצדקה כשלעצמו הוא בשלמותו, אלא יותר מכך, הוא משפיע גם על האדם, אשר על ידי מעשה זה הוא בפנימיותו צדיק גמור.

יא. "גמול אותנו טובות" למרות כוונת האדם

לאחר כל זאת עדיין טוענת מדת הדין:

כאשר יהודי מקיים מצוות, אף כי שלא לשמה, אפשר לומר שהרצון והכוונה הפנימית של הנשמה, למרות שהם בהעלם, בכל זאת הם מצטרפים ו"מתלבשים" בקיום המצוהי', כדלעיל בסעיף י.

אך כאשר עוברים עבירה ר"ל, הרי למרות שעל ידי תשובה מאהבה נהפכים הזדונות לזכויות*, וגם עקב "זכויות" אלו מגיע ליהודי עולם הבא56

- הרי לא ייתכן לומר שהדבר נעשה ברצונה הפנימי של הנשמה, כי אדרבה: מצד הנשמה רוצה היהודי "להתרחק מן העבירות"*. והוא נכשל מפני ש"יצרו

ויגש ג

הוא שתקפו"* - להיפך מרצונו. וכיון שהענין של "כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא" נובע מכך שהמעשים הטובים שבעולם הזה קשורים לתענוג ולרצון של האדם, כדלעיל בסעיף ט', כיצד ייתכן לומר כך לגבי ה"זכויות" הנובעות מה"זדונות", שהם להיפך מרצון הנשמה?

על כך ממשיך המדרש ואומר, כחידוש - אמר ר' מנחם וכו"*: "מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו גמלנוך רעה גמול אותנו טובות":

כשם שיוסף כלכל את אחיו כיון שפעולתם גרמה. ל"טובה", למרות שכשעשו זאת, הם "גמלוהו רעה";

"אף אנו גמלנוך רעה גמול אותנו טובות" כיון = שמ"גמלנוך רעה" צומחת בסופו של דבר "טובה" - המעלה של עבודת התשובה (בחילא יתירי), לכן "גמול אותנו טובות", כאילו שכוונת האדם בעת ביצוע העבירות היתה מלכתחילה כדי להביא למעלה זו*.