242

₪ לקוטי כלכל את ישראל בשנות הרעב: ב"ויכלכל א יוסף... את אחיו..." אין הכוונה רק למזון הגשמי, אלא הוא העניק להם כח ומדה טובה זוי', שגם הם, ובניהם בכל הדורות, יוכלו לכלכל את ישראל באופן שבו נהג יוסף - "לגמול לחייבים טובות".

לפי זה יובן מדוע נקראים ישראל תמיד בשם "יוסף", משום ש"הוא פרנסם וכלכלם בשני הרעב", כי המדה הטובה "לגמול לחייבים טובות" היא ענין הקשור למהותם של ישראל (כדלהלן בסעיף יג), וכיון שמדה זו קשורה למהותו של יוסף, המשפיע זאת לכלל ישראל, על ידי "ויכלכל יוסף... את אחיו" בתמידות, לכן הם נקראים בשם יוסף.

ולמרות שמכך שהיהודים נקראים בעיקר "ישראל". או "יעקב" מוכח שבמהותם העיקרית הם מקבלים את ענינם של ישראל ויעקביי - בכל זאת יש מספר ענינים המבטאים את מהותם של בני ישראל, ובפסוק "נוהג כצאן יוסף" חשוב בעיקר ענין זה, שהם מקבלים מיוסף.

ה. "מה וסף כלכל... אף

כדי להבין את כל האמור לעיל ביתר

ביאור, יש להקדים ולהסביר את הנאמר במדרש"? על פסוק זה, "נוהג כצאן יוסף", שבמלים אלו אין הכוונה רק לכך שהקדושר-ברוך-הוא נוהג את ישראל הנקראים "יוסף", = אלא שהקדועדברוך הוא יתנהג עם ישראל כיוסף.

וכך נאמר במדרש: "יוסף כנס משנות השובע לשנות הרעב, אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא; מה יוסף כלכל כל אחד לפי מעשיו שנאמר ויכלכל יוסף את אביו'?, אף אנו כלכלנו לפי מעשינו. אמר ר' מנחם בשם ר' אבין, מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו גמלנוך רעה גמול אותנו טובות".

בכך יש להבין:

א) לגבי המזון שאסף יוסף בשנות השובע לצורך שנות הרעב, מובן שהיה צורך ב"ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים... ויצבור... ", כי אילו לא היה יוסף צובר תבואה זו ולא היה משמרה, היא היתה הולכת לאיבוד, ואי אפשר היה להשתמש בה. אך אין לומר, לכאורה, לגבי המעשים הטובים שעושים ישראל בעולם הזה, שהם הולכים לאיבוד. ולשם מה נדרשת