220

ולכן הם הקדימו לכך את דברי יעקב* "ואומר אך טרוף טורף" - שיעקב סבר שיוסף נטרף על ידי חיה רעה, בדרך, כי דוקא לאחר הקדמה זו מתקבלת הסיבה "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

ט. "חזקה" - לאחר שלש פעמים

לאחר כל ההסבר, עדיין נותרה שאלה על הפירוש "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", אשר עליה משיב רש"י בציינו שפירוש זה נאמר על ידי רבי אליעזר בן יעקב, אך כיון שקושי זה אינו כה גדול לפי הפשט, ויתעורר רק מאוחר יותר, כדלהלן, מסתפק רש"י בהבהרתו על ידי רמז, על ידי ציון שמו של בעל המאמר.

בדרך כלל נקבעת חזקה בשלוש פעמים, כפי שילמד התלמיד מאוחר יותר, בפרשת משפטים", על הדין של שור מועד, שדוקא ע"י ש"נגח הוא מתמול שלשום", לאחר שכבר נגח שלוש פעמים, הוא נחשב לנגחן. ואם כך, אפשר לשאול: אנו מוצאים שה"דרך" גרמה נזקים למשפחת בנימין רק פעמיים - פעם אחת לאמו רחל ופעם אחת לאחיו יוסף - וכיצד כבר החשיב אותה יעקב לסכנה ודאית עבור בנימין? לשאלה זו משיב רש"י בציינו שאת הפירוש "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה" אומר ר' אליעזר בן יעקב (כפי שיוסבר להלן בסעיף יב).

מקץ ג

י חזקה לאחר פעמיים - בענינים מסויימיס

אותה שאלה מתעוררת גם לפני כן, לגבי המלים "פן ימות גם הוא כאחיו", אשר עליהן מפרש רש"י ש"מוחזקת היא זו שימותו אנשיה": כיצד נחשבת תמר ל"מוחזקת שימותו אנשיה", כאשר הדבר אירע למעשה רק פעמיים, אצל ער ואחר כך אצל אונן? ולפי האמור לעיל, הרי ממה נפשך: אם בעניננו מוצא רש"י לנכון להבהיר קושי זה, הוא צריך היה להבהירו גם לגבי המושג "מוחזקת" אצל תמר, ואם שם אין הוא מבאר זאת בסוברו שאין בכך סתירה לדרישה לגבי שור המועד שיהיו דוקא שלוש נגיחות, כי ייתכן שלגבי ענינים מסויימים תהיה חזקה רק לאחר שלש פעמים, ואילו לגבי ענינים אחרים מספיקים פעמיים - הרי לפי זה גם בעניננו לא היה רש"י צריך, לכאורה, להבהיר קושי זה, ולא היה צורך לציין את שמו של רבי אליעזר בן יעקב?

ההסבר לכך הוא: בגמרא** מופיעה מחלוקת בין רבי לבין רבי שמעון בן גמליאל: רבי אומר, ש"בתרי זימני (=בפעמיים) הוי חזקה", ואילו רבי שמעון בן גמליאל סובר, ש"בתלתא זימני (=בשלוש פעמים) הוי חזקה". מסקנת הגמרא היא, שלגבי נישואין ומלקות הדין הוא כדעת רבי, ולגבי וסתות ושור מועד נקבעת ההלכה כדעת רבי שמעון בן גמליאל.