218
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
218 לקוטי השטן, בדומה לפטירת רחל, שה"דרך" גרמה לכך שקללתו של יעקב תזיק לה.
3 אצל בני יעקב דאגה 'ישמא"
הסבר זה מתאים רק לחששו של יעקב "פן יקראנו אסון". אך כאשר מגיעים לדברי בני יעקב "ועזב את אביו ומת", מתעוררת השאלה: הרי הם, בני יעקב, ידעו שה"דרך" לא הזיקה ליוסףי:,
ופטירת רחל היתה רק מאורע אחד, ושנית, גם לגביה היתה ה"דרך" גורם שולי בלבד, כדלעיל,
לכן הם לא יכלו לומר, שלבנימין אורבת סכנה בדרך, ולמה הם התכוונו, אפוא, בחששם "ועזב את אביו ומת"?
על כך מסביר שם רש"י "דואגים אנו שמא ימות בדרך, "שהרי אמו
4) כי מה שמכרוהו - אנו תלוי במה שהי' בדרך.
5 ואף שגם בפסוק דילן כתיב "פן יקראנו אסון"- הרי "פן" אינו כ"כ ספק כמו "שמא". שלכן גם בפרשת וישב כתיב "פן ימות. גו'" - אף שמוחזקת היא כו'.
ויתירה מזו: גם בנוגע לאכילה מעץ הדעת - אף שנאמר (בראשית ב, יז) "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" - נאמר "פן תמותון" (שם ג, ג. וראה רד"ק שם בפירוש השני)*.
מקץ ג
בדרך מתה"*: כיון שבכל זאת "אמו בדרך מתה", אכן אין ה"דרך" נחשבת לסכנה ודאית, אך בכל אופן מתעוררת דאגה מסויימת "שמא...".
6 ומ"ש רש"י שם "אם יעזוב את אביו" - אף שהסיבה לזה הוא דרך ולא עזיבת אביו - כוונתו בזה לתרץ: הרי כבר נאמר "לא יוכל הנער לעזוב את אביו" ולמה כופל מיד עוד פעם "ועזב את אביו"? ולכן מפרש רש"י שהם ב' ענינים: א) "לא יוכל הנער לעזוב את אביו", מצד ש"אביו אהבו"* (שם כ), אבל אי"ז סיבה לחשש מיתה**. ב) אפילו "אם יעזוב את אביו" (למרות הקושי שבזה, וקושי כזה שנופל עליו הלשון "לא יוכל"), מ"מ "דואגים אנו שמא ימות בדרך כו'".
7 אין להקשות: מכיון שמפני היראה ה" מוציא דבר שקר מפיו ואמר "ואחיו מת" (מד, כ. רש"י שם), הרי הי' יכול לומר שמת בדרך ולכן יראים הם (באמת ולא רק דאגה) שגם בנימין ימות בדרך - כי באמירת יהודה "ועזב את אביו ומת", מסופר מה שאמרו ליוסף בעת ירידתם למצרים בפעם הראשתנה, והרי אז אמרו שבאו לבקש את יוסף (רש"י מב, יג) ולא חשבו שמת.
ומה שאמר "ונאמר (לשון עבר) גו' ואחיו מת", בהכרח לומר שכוונתו בזה הוא אשר עכשיו נתברר אצלם שמת, וזה שאמרו עליו אז "והאחד איננו" הוא לא כמו שחשבו מקודם (וראה עד"ז גו"א עה"פ).
הערות
- 1. *) בפירוש הראשון שברד"ק שם: "ומה שאמרה פן שהוא ענין שמא... כי אפילו הנגיעה מנע ממנר פן נבוא מהנגיעה לאכילה ונמות". אבל ממ"ש רש"י (ג. ד) "אמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה" מוכח שחוה סברה שגם מצד הנגיעה עצמה ימותו (ושזה הי" אצלה בודאות כזו, עד שמזה שלא
- 2. מתה תיכף לאחרי נגיעתה, הוכיח לה הנחש שאין מיתה גם באכילה), ומזה מוכרח שלפי פירש"י הלשון "מ" נופל גם על ענין של ודאר
- 3. *) והכוונה בזה, שיעקב לא יוכל לסבול שהנער יעזבנו. (אבל לא שבנימין לא יוכל מצד אהבתו - דא"כ הוצרכו לומר (בהפסוקים שלפנ"ז) "ואהב את אביו" ולא "ואביו אהבו").
- 4. **) גם בנוגע ליעקב (ודלא כפירוש הראב"ע (הובא ברמב"ן) ורשב"ם), כי ממ"ש להלן (פסוק לא. וראה פירש"י שם) "והי" כראותו כי אין הנער ומת אביו מצרתו" - מוכח שעזיבתו את אביו לזמן קצר. אינו חשש ל"ומת".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.