213

שיחה ג

מקץ ג

א. ''פן יקראנו אסון

נאמר בתורה!: "ואת בנימין... פן יקראנו אסון". רש"י מצטט את המלים "פן יקראנו אסון", ושואל: "ובבית לא יקראנו אסון?" - מדוע יקרה אסון לבנימין בהליכתו למצרים יותר מבהיותו בבית? ומשיב: "אמר רבי אליעזר בן יעקב, מכאן שהשטן מקטרג? בשעת הסכנה"5.

קשה כאן להבין:

א) חשש זה, "שהשטן מקטרג בשעת הסכנה", מתעורר גם לגבי האחים האחרים לא פחות מאשר לגבי בנימין, ואדרבה: כיון שיעקב כבר ידע שהם אשמים בהיעלמות יוסףי, הוא צריך היה לחשוב שמשום כך קיים לגביהם חשש גדול יותר לקטרוג מאשר לגבי

בנימין, ואם כך מדוע שלח אותם יעקב למצרים, ולא חשש שמא יארע להם אסון, כפי שחשש לגבי בנימין%5

ב) מהי הסכנה שהיתה בהליכה למצרים? בדרך הפשט אין לומר, שאז היתה בכלל סכנה בהליכה בדרכים', כי:

ראשית, בפרשות הקודמות מסופר אודות אברהם, יצחק ויעקב, שכל אחד מהם עבר בדרכים ממקום למקום', ולאף אחד מהם לא אירע עקב כך אסון. ולא הם בלבד, אלא שגם אחרים נשלחו על ידם למקומות שוניםי: אברהם שלח

65 בתיב"ע כאן: "הוא טליא". וכ"ה גם ברמב"ן ויגש (מד, כט): "מפני היותו נער ורך לא נסה ללכת בדרך". אבל (נוסף שלפי"ז לא הוצרך רש"י להטעם ד"השטן מקטרג כו'" - וראה להלן קושיא ג') - תירוץ זה אינו מובן (ל"בן חמש"), כי הרי בנימין הי" אז כבר כ"בן שלשים"*, ולא יתכן לקראותו רך (ואדרבה: "בן שלשים לכח" - אבות ספ"ה). ולהעיר שבדרך הפשט, אפילו. ילדים רכים, כשהולכים לא במהירות, אין הדרך סכנה עבורם (ראה וישלח לג, יג"יד ובפירש"י שם).

7 נח יא, לא. ר"פ לך לך יג, א ואילך. וירא כ, א. תולדות כו, כג. כח, ה. ר"פ ויצא. ועוד.

8 ח"ש כד, ג ואילך. תולדות כח, ב ואילך. וישב לז, יג ואילך.