212
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ענ לקוטי
וגם בכך נרמז ענין של פנימיות התורה: מצד בחינת החכמה - "אבא", שבה ניכר ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו"*, מגיעים לידי ביטול במציאות. ואילו מצד דרגת "ברכיים", בחינת נה"י (=נצח, הוד, יסוד) -
מקץ ג
מגיעים לידי ביטול היש5. (משיחת ש"פ מקץ תשכ"ז)
הערות
- 4. תניא פל"ה בהגהה.
- 5. ראה לקו"ת סוכות שם: דכורע על ברכיו שהם לבר מגופא. ומ"ש בזהר (ח"א מג, ב) שבהיכל הנצח הוא השתחואה - אף שגם נצח הוא לבר מגופא - פירש בלקו"ת שם [ב"ויותר נראה"] שהשתחואה זו היא רק השתחואה חיצונית. משא"כ השתחואה שבבחי' פנימית [היא ההשתחואה שהיתה בביהמ"ק (כמובן ממה שמציין שם לד"ה מזמור שיר חנוכת הבית (צח, ב)), והרי ענין
- 3. ההשתחואה המבוארת כאן - "וישתחוו לפניו אפים ארצה" - היא כהשתחואה שבביהמ"ק שהיתה בפישוט ידים ורגלים] היא למעלה מבחי' נה"י. (וגם לתירוץ הא' שבלקו"ת שם שההשתחואה שבנצח הוא להיותה ענף החכמה, יש לומר הכוונה, שבנצח גופא - ב' בחינות: מצד הנצח עצמו, להיותו "לבר מגופא" - כריעה, ומצד הערת החכמה [ענין "אב בחכמה כו'"] שבנצח - השתחואה (אלא שהשתחואה זו שמצד הארת החכמה שבנצח היא השתחואה חיצונית, כמו שמבאר בתירוץ הב', והשתחואה שבבחי' פנימית, הוא מצד גילוי החכמה עצמה)).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.