210

210 לקוטי שהעדיפות בפירוש "אב בחכמה..." היא בהתאם לשיטתו של רבי יהודה, ואילו העדיפות בפירוש , לשון ברכיים" היא בהתאם לשיטתו של רבי יוסי.

ח. רבי יהודה - כלל הענין; רבי יוסי - המילה כפרט

בספרי, שמשם מצטט רש"י את המחלוקת שבין רבי יהודה לבין רבי יוסי, יש מחלוקות נוספות בין שני תנאים אלו. גם במחלוקות האחרות טוען רבי יוסי כלפי רבי יהודה: "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים". מכך מובן, שבכל שלוש המחלוקות הללו נוקטים רבי יהודה ורבי יוסי בדיעה המתאימה כל אחד לשיטתו העקבית:

רבי יהודה אינו מתעכב כל כך על המילה המסויימת. הוא מתייחס יותר בעיקר לענין בכללותו: אם הפירוש מתאים לכללות הענין, הוא מסביר את הפסוק לפי פירוש זה, למרות שאין הוא מתאים כל כך למילה מסויימת. (לדוגמא: על "ודי זהב" מפרש רבי יהודה, בספרי שם, שהכוונה היא לחטא העגל, ועל "חדרך" - שהכוונה היא למשיח, כי כך מתאים למשמעות הפסוק בכללותו, למרות שמבחינת המילים עצמן היה מתאים יותר לומר שאלה הם שמות מקומות). ורבי יוסי טוען "למה אתה מעוות עלינו את הכתובים" - פירושים כאלו הם עיוות הכתובים, כי מבחינת המילים עצמן נראה ש"מקומות הם".

(דומה הדבר למחלוקות שבין רבי יהודה לבין רבי נחמיה, שרבי יהודה

מקץ ג

מתייחס בכל מקום לכלל הענין, ואילו רבי נחמיה - לפרט. כפי שכבר הוסברו בדרך זו מספר דוגמאות).

וכך גם לגבי הפירוש "אברך". שרבי יהודה מסביר שזהו "אב בחכמה...", כדי שהפירוש יתאים יותר לתוכן הענין (אמנם, גם תוכן הענין אינו כה ברור לפי פירוש זה, ומשום כך מקבל רבי יהודה את הפירוש כ"דרש", כדלעיל בסעיף ה' - אך בכל זאת הוא טוב יותר מאשר הפירוש "לשון ברכיים""), ואילו רבי יוסי מסביר שזהו "לשון ברכיים", כדי שהפירוש יתאים יותר למשמעות המילה*י.

ט. כריעה או השתחוואה

פירוש רש"י כולל גם את "יינה של תורה"*, ובמיוחד "דברי אגדה" שמביא. רש"י, שבאגדה גנוזים רוב סודות התורה*. בשני פירושים אלו שמביא רש"י מדברי אגדה (אשר לפי שיטת א רבי יהודה, המתייחס. לענין