205

"אב" היא מילה בסיסית על טהרת לשון הקודש, שכבר מופיעה לפני כן פעמים רבות בתורה. וכן הפירוש "אברך לשון ברכיים" כבר נמצא לפני כן: על "ויברך הגמלים"9 מבאר רש" "הרביצן" - גרם להם לכרוע ברך. אם כך, מדוע נחשבים שני פירושים אלו ל"דברי אגדה"?

ג) הכרחי אפוא לומר, שבשני פירושים אלו של "דברי אגדה", יש בכל אחד מהם קושי, שנחשב לקושי גם לפי "דברי אגדה" - אשר איננו קיים בפירוש השני. ולכן מביא רש"י את שני הפירושים, משום המעלה שבכל אחד מהם. אמנם, בשני הפירושים יש קושי, אך בכל זאת הפירוש "אב בחכמה ורך בשנים" פשוט יותר, ולכן מביא אותו רש"י לפני כן, כפירוש הראשון והעיקרי שבדברי אגדה. יש להבין: מהו הקושי בשני הפירושים, ובמה גדול יותר הקושי על הפירוש "לשון ברכיים" מאשר הקושי על הפירוש "אב בחכמה... "?

ד) שאלה זו אף מתחזקת: על הפירוש "אב בחכמה... " מדגיש רש"י9 "דרש רבי יהודה". כלומר, הוא רחוק מן הפשט יותר מאשר הפירוש של רבי יוסי, על אף שגם הוא מדברי אגדה. בנוסף לכך מביא רש"י את דברי רבי יוסי על פירוש זה, שזהו עיוות הכתובים. ולמרות זאת קובע רש"י פירוש זה לפני הפירוש "אברך לשון

ברכיים". ולכאורה, רש"י סותר את עצמו: מצד אחד הוא מדגיש שהפירוש "אב בחכמה..." הוא דרש בלבד, ועיוות הכתובים. ויחד עם זאת הוא מציב אותו כפירוש פשוט יותר מהפירוש "אברך לשון ברכיים"?

ג "אברך" - ציטוט מדברי המצריים

ההסבר לכך הוא:

הפסוק "ויקראו לפניו אברך" אמור לגבי המצריים, שהם קראו לפני יוסף אברך. וכיון שהם דיברו בשפה המצרית, מובן, שהם לא השתמשו במושג אברך, שהוא בשפה הארמית (לפי הפירוש הראשון של רש"י) או בלשון הקודש (לפי הפירושים האחרים), אלא הם ביטאו מושג בלשונם, בלשון המצרית, שמשמעותו זהה למשמעות המילה אברך. והתורה מספרת סיפור זה בלשונה שלה.

לכן קשה לבאר שהתורה משתמשת כאן בלשון הארמית. אמנם, התורה משתמשת לפעמים בלשון הארמית, אך זאת רק כאשר התורה בעצמה אומרת משהו, או כאשר התורה מספרת על ארמי שקרא למשהו בלשונו, כגון "ויקרא לו לבן יגר שהדותא", אך אין מתקבל על הדעת שהתורה תתרגם את דברי המצריים מהלשון המצרית ללשון ארמית. במקרה כזה מתאים יותר שהתורה תתרגם את דברי המצריים