196

הערות

1. 1. כ"ה ברוב הדפוסים. וכן הובא בלבוש כאן.
2. 2. שלכן כשרש"י מביא הוכחות לפירושו מתרגום - הוא מתרגום אונקלוס.
3. 8. כי הוכחה זו בלבד אינה מספיקה - שהרי בכו"כ מקומות מפרש רש"י דלא כתרגומו - מתחיל בפרש"י עה"כ בראשית (וגם במקומות שרש"י כותב "כתרגומו", היינו לפי שגם בלאה"כ מסתבר ליי לרש"י שכן הוא פירוש הכתוב, אלא שמ"מ מצד קושי שבהפירוש (וכיו"ב) - מביא הוכחה נוספת מהתרגום).
4. 4. וגם: מכיון ש"כל לשון קץ סוף הוא" -- הרי זו לכאורה הוכחה אלימתא שאדרבא א"א לפרש תיבת "מקץ" באו"א, ולמה לי' לרש"י להוכיח מתרגומו?
5. 6. בראשית ד, ג.
6. 6. נח ח, ו.
7. 7. לך טז, ג.
8. 8. בגו"א כאן, שרש"י בא בזה לבאר שתיבת "קץ" פירושה "סוף" ולא "קצה"
9. 9. [והוכחתו ע"ז מ"כל לשון קץ סוף הוא" היא: ב"אם הי' פירושו לשון קצה, הי" נמצא ג"כ על ההתחלה" (מכיון שגם ה"תחלה" הוא "קצה" - כדלקמן סעיף ד')].
10. 10. ולכן אין רש"י מפרש זה בפסוקים הקודמים - כי שם אין נפ"מ אם הוא לשון קצה או לשון סוף; משא"כ כאן, באם הי' פירוש "מקץ" לשון "קצה", הרי קצה הוא חלק מהדבר, היינו שהדבר לא נשלם (כמו ועשה כרוב אחד מקצה מזה שפירושו: בכפורת עצמו בקצהו), ובמילא פי' "ופרעה חולם גו'"- טרם שנשלמו הב' שנים "וזה לא יתכן כו'". ולכן מפרש רש"י "כתרגומו מסוף", שזה הי' בסוף ב' שנים*.
11. 11. אבל אינו מובן: א) בכו"כ מקומות מפרש רש"י פירושה של תיבה גם כשהפשט אינו משתנה עי"ז [ראה רש"י בראשית ב, ה (אף שגם להפי' "הקדים" הפשט ד"טרם גו'" הוא כמו להפי' "עד לא כו'"); ויצא ל, ח (אף שגם בהפי' "לשון עיקש" מסיים רש"י "להיות שוה"); ועוד]. וא"כ הו"ל לרש"י לפרש תיבת "קץ" בפעם הראשונה. ב) ב"מקץ עשר שנים גו'"יש נפקותא גם בהענין, שהרי נוגע לדינא - זמן החיוב לישא אשה אחרת (ראה פרש"י שם). ג) בירמי' לד, יד: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את
12. 12. *) וראה עד"ז לבוש כאן, שכוונת רש"י בזה היא, שלא נאמר ש"מקץ שנתים ימים" פירושו תחלת שנה השני'. ולהעיר מרשב"ם כאן (שמפרש ג"כ ע"פ דרך הפשט - ראה פירושו בר"פ וישב), ש"מקץ שנתים בלי (תיבת) ימים הי" משמע מקץ שנה ויום א".