190
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עברה על שום איסור, אפילו לא על איסור לאו כלשהו. ואם כך, השאלה קשה יותר: מדוע בכל זאת דנו אותה לשריפה?
כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את המסופר בפרשה הקודמת*, ששמעון ולוי הרגו "את חמור ואת שכם בנו" וכן את "כל זכר" בעיר שכם. ולכאורה: כיצד היה מותר להם לעשות זאת, והרי זהו איסור שפיכות דמים, אשר גם בני נח מצווים בו%?
הכרחי לומר, ש"האומות גדרו עצמן מן העריות"** באופן כזה, שמי שחורג מהגבלות אלו מגיע לו על כך עונש מיתה. ולכן הגיעה לשכם מיתה לפי הדין'י, כי להגבלות אלו תוקף על פי דין?.
וישם ג
[יותר מכך אנו מוצאים: אף כאשר יחיד קיבל על עצמו דבר"מה באופן שאם לא יקיימו, הוא (או מי שנמצא ברשותו לחלוטין) יהיה חייב מיתה, הרי שקבלה זו על עצמו תקפה על פי דין. זהו ההסבר לדברי ראובן% "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך", ואף יעקב שלל זאת רק בנימוק* "וכי בניו הם ולא בני" ולא בנימוק שהבטחה זו היא על דבר שאסור לעשותו - כי, לפי דרך הפשט, אפשר היה לפני מתן תורה להעניק תוקף לדבר שאדם מקבל על עצמו, עד כדי שהוא, או בניו, יתחייבו על פי הדין בעונש מיתה על אי-קיום קבלה זו5].
ולפי זה אפשר לומר לגבי תמר, שלא דנוה לשריפה מפני איסור התורה "ובת איש כהן..." בפרשת אמור>, אלא מפני שהאיסור שקיבלו על עצמם אז לגבי בת כהן" היה באופן כזה, שאם היא תזנה יגיע לה עונש שריפה*'.
הערות
- 8. לד, כה"ו.
- 9. נח ט, ה.
- 0. פרש"י וישלח לד, ז.
- 1. ועפי"ז מובן מ"ש רש"י (ויחי מט, ו) "אלו חמור ואנשי שכם" ומשמיט שכם.
- 5. ומ"מ פשוט שגם הריגת חמור וכל אנשי שכם הי" עפ"י דין [שהרי פשוט שבני יעקב לא שפכו דם נקי ח"ו, וכדמוכח גם ממה שיעקב אמר להם רק "עכרתם אותי גו'" (וישלח לד, ל) ולא הוכיחם על בדרבי' מיני' - על איסור שפיכת דמים]. וי"ל שנתחייבו מיתה מצד שלא מיחו בשכם (כברד"ק שם פסוק כח)
- 6. [וי"ל שנוסף על שסברא פשוטה היא שמי שיש בידו למחות צריך למחות, הנה פשט הכתובים מוכיח שמגיע ע"ז עונש חמור - דאם לא כן למה הי" צריך אברהם לבקש "האף תספה צדיק עם רשע" והו"ל לבקש רק "אולי יש גו' תשא למקום גו'" (וירא יח, כג"כד).
- 7. ועפי"ז מתורצת ג"כ קושיית מפרשי רש"י בפי' "אתה הרשעת עמהם" (שם יט, יז) שהרי מפורש "תספה בעון העיר" (שם יט, טו). ועייג"כ פרש"י (שם סוף פסוק ד' "מוחה כו' צדיק כו'")]
- 8. או מצד עבירות אחרות (כברמב"ן שם פסוק
- 9. יג). ומה שאמר להם יעקב "עכרתם אותי גו'", כי אין הדבר מסור לבני יעקב לעשות בהם הדין, והם עשו זאת מצד כעסם, ולכן אמר יעקב (ויחי שם, ארור אפם. וראה גם לעיל ע' 151 ואילך ובהערה 21.
- 2. וראה לעיל ע' 148.
- 3. מקץ מב, לז.
- 4. פרש"י שם, לח.
- 5. ולהעיר מענין בת יפתח. ואכ"מ.
- 6. ועפי"ז מובן בפשטות מה שרש"י כאן משנה ממ"ש בב"ר כאן ומשמיט הפסוק "ובת איש כהן גו'".
- 7. וההוכחה אשר הגדרה זו היתה דוקא בבת כהן (שלכן הוצרך רש"י לפרש "בתו של שם כן'") - ראה לעיל הערה 7.
- 8. והגדרה זו בבת כהן דוקא - אף שהתלמיד לא למד עדיין פ' אמור שבת כהן מחללת את אבל'
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 154 לקו"ש ח"ה ע' 190
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.