186
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
106 לקוטי נהוג, שדנו לשריפה שומרת יבם שזינתה, כי שומרת יבם נחשבה אז כאשת איש*.
אך לפי דברי רש"י אי אפשר לפרש שמשפטה של תמר בשריפה כבת כהן שזינתה הוא מפני שבהיותה שומרת יבם היא נחשבה כאשת איש", כי:
א) בפירוש רש"י אין מוזכר בשום מקום ששומרת יבם נחשבת במקרה כלשהו כאשת איש.
ב) לפי פירוש רש"י הכרחי לומר שכלל לא חל על תמר דין של שומרת יבם, כפי שיוסבר להלן.
ג. *הודה קיים דיני יבוס
כבר הוסבר פעם בהרחבה, שאחת הסיבות לכך שבפירושו על המלים "וכל בנותיו""' אין רש"י מסתפק בדעת רבי יהודה, שמשמעות המלה "בנותיו" היא כפשוטה - בנות יעקב, אלא הוא מביא גם את דעת רבי נחמיה, שהכוונה היא ל"כלותיו", היא, מפני שלפי פירושו של רבי יהודה יוצא שהשבטים נשאו את אחיותיהם!' (מן האב, דבר המותר לבני נח''), ובפשטות יש לומר, שהשבטים שמרו את כל התורה עד שלא ניתנה, ולפחות בחיי יעקב'.
יותר מכך לגבי האיסור החל על יבמה להינשא לכל אדם: כיון שאנו
וישם ג
מוצאים שיהודה קיים את מצות יבום בכללותה, שהרי הוא אמר לאונן "בא אל אשת אחיך ויבם אותה..."*, לכן ההגיון הפשוט מחייב, ש(אף לדעת רבי יהודה) הוא שמר גם על הלאו "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר", כיון ששלילה זו נובעת מן החיוב "יבמה יבא עליה... "5'.
ואם כך, קשה להבין מדוע מפרש רש"י*, שלפי הפירוש השני המשמעות של "ולא יסף עוד לדעתה" היא "לא פסק": כיצד ייתכן לומר שיהודה לקח את תמר, והרי היא היתה שומרת יבם לשלה'', אשר היה מבאי מצרים?
הערות
- 8. רד"ק כאן. וראה גם רשב"ם ורמב"ן כאן.
- 9. ראה ש"ח כאן בשם המהרש"ל.
- 0. פרשתנו לז, לה.
- 1. כמ"ש רש"י שם: נשאום. וראה הביאור על זה בשיחה ב' לפ' ויחי.
- 2. רש"י וירא כ, יב.
- 3. ראה בכ"ז בארוכה בשיחה הנ"ל.
- 4. פרשתנו לח, ח. וראה גם ב"ר פפ"ה, ה: יהודה התחיל במצות יבום תחלה. (אבל ממה שהרמב"ם (הל' מלכים רפ"ט) לא הזכיר זה גבי המצות שהיו לפני מ"ת - משמע שלא ס"ל כן).
- 5. תצא כה, ה.
- 6. פרשתנו לח, כו.
- 7. ברד"ק כאן פסוק כד (וראה גם רמב"ן פסוק ח. דעת זקנים מבעה"ת עה"פ. אוה"ח פסוק כד) אשר אז הי" מייבם גם אבי המת (אלא שהאח הי' קודם לאב), ועפי"ז הי' אפשר לתרץ לכאורה שענין היבום שהי' נהוג גם אצל האומות דחה האיסור דאשת הבן שלא נצטוו עליו (וע"ד המבואר לעיל ע' 146 ואילך).
- 11. אבל בפרש"י אין לומר כן - דא"כ הו"ל לרש"י להודיע החידוש שגם האב הי' מייבם ונושא אשת הבן. ובפרט שלא נמצא זה בשום מקום בתנ"ך, במשנה, בגמרא וכו'. ומרז"ל בב"ר (פפ"ה, ה) דיהודה קיים מצות יבום - קאי על מש" ויבם אותה (וכמפורש בשהש"ר עה"פ ישקני (פ"א, ב (ה)), ויק"ר פ"ב, יו"ד) שמדבר באח ולא באב.
- 12. ולהוסיף שגם לדעת הרמב"ן וכו' שלפני מ"ת הי' יבום גם באב, צ"ע - דלאחרי שנתעברה ממנו הרי כבר קיים ענין היבום, ולמה לא פסק לדעתה אח"כ (אף שי"ל בדוחק שגם לפני מ"ת ענין היבום הוא לא רק "והקם זרע" להמת, כ"א גם "יבנה את בית" המת ע"י "ולקחה לו לאשה". ומרווח יותר
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 184 לקו"ש ח"ה ע' 186
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.