177

כנאמר בזהר על "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"יי, שישראל ראו את מיתת שרו של מצרים. וכאשר התבטל שר של מצרים למעלה, התבטלה למטה כל אפשרות ונתינת מקום לגלות הדומה לגלות מצרים - "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם"*.

ולפי זה מובן, שלא זו בלבד שהיציאה ממצרים היתה שינוי טבע, אלא גם עצם המציאות של חירות זה, שישראל נמצאים במצב שפרעה ומצרים אינם יכולים לשלוט בהם, הוא ענין נסי שאין לו מקום לפי הטבע,

כדלהלן.

*ציאה ממצרים - חירות שמעל לסדר ההשתלשלות

לכל הענינים שלמטה יש שורש למעלה. נאמר בתורת החסידות*, שגם למעלה קיים ענין של "מצרים": "כל סדר ההשתלשלות נקרא בשם מצרים, בחינת מיצר וגבול". וכיון שמצד סדר ההשתלשלות יש מקום לצד הנגדי, לכן "במצרים, בחינת סדר ההשתלשלות, יכול להיות בית עבדים". מצב החירות שבו נמצאים ישראל, שאין כלל

מארץ מצרים אראנו נפלאות (שיצי"מ היא בדומה לגאולה העתידה, ועד שכמה פרטים של גאולה העתידה נלמדים מגאולת מצרים) - אף שרק גאולה העתידה היא גאולה שלימה שאין אחרי' גלות - כי גם גאולת מצרים הוא באופן כזה, שא"א להיות עוד פעם גלות (כזו שדומה לגלות מצרים).

3 בשלח יד, ל. זח"ב נב, ב. וראה גם שמו"ר פב"א, ה. פב"ב, ב. וש"נ.

4) בשלח יד, יג.

5 תו"א עא, ג ואילך.

י"ט כפלו שיחות דג

אפשרות להיותם "בבחינת עבדים", נובע מכך ש"הוצאתיך מארץ מצרים" - שהקדוש-ברוך-הוא הוציא את ישראל מהמצרים של סדר ההשתלשלות ורומם אותם לדרגה שלמעלה מההשתלשלות.

זהו ההסבר לכך שגם עצם מצב החירות הוא ענין נסי שמעל הטבע, כי סוג חירות זה, שבו אין כלל אפשרות לשעבוד מצרים, נובע מהדרגה שמעל להשתלשלות, ומובן, שהחיבור בין המיצר והגבול שבעולם הזה הגשמי, שבו נמצאים ישראל, לבין ה"בלי גבול" שמעל להשתלשלות, המופלא הרבה יותר מ"פילא בקופא דמחטא"% (=פיל בקוף מחט) - הוא ענין נסי הנעלה לחלוטין מהטבע ונוגד לו.

ולכן צריכה הפעולה של יציאת מצרים להימשך באופן תמידי, גם עתה, ואילו תיפסק פעולה זו ח"ו היינו שוב במצב של "משועבדים היינו לפרעה במצרים": - כי בכל חיבור של שני הפכים, צריכה הפעולה שיצרה את החיבור להימשך בתמידיות*.