176
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
1% לקוטי
צריך להיות לכאורה, שלאחר הרגע שבו "הוציאנו מעבדות לחירות", היינו צריכים להישאר במצב של חירות גם ללא ההמשכה התמידית של יציאת מצרים'?. מדוע יש צורך בענין של "גאלנו" - שיציאת מצרים תימשך גם עתה?
י"ט כפלו
ו *ציאת מצרים - ביטול האפשרות לשעבוד דומה
ההסבר לכך הוא:
ידוע, שגלות מצרים היא השורש של כל הגלויות שלאחריה*. מכך מובן, שהיתה זו גם הגלות הקשה ביותר - קשה אף, בכמה ענינים, מהגלות העכשווית, האחרונה?.
זהו ההסבר לכך שגם בזמן הגלות
אנו חוגגים את חג הפסח, "מן חירותינו", ואנו אומרים הלל על שאיננו "עבדי פרעה"*, למרות
ש"השתא. עבדין"'3 - כי העבדות והשעבוד של הגלות העכשווית אינם קשים כלל יחסית לשעבוד של גלות מצרים.
יותר מכך: יציאת מצרים גרמה לכך שעתה אין כבר אפשרות לגלות מהסוג של גלות מצרים. כי לאחר יציאת מצרים, כאשר ישראל נהיו "עבדי ה'"*, לא ייתכן שהם שוב יימצאו אידפעם בשעבוד כה קשה בהיותם "עבדי פרעה"?י.
8 נסמן לקמן ע' 183 הערה 17.
ופשוט שאין לומר שאמירת הלל בפסח הוא מצד זה שביצי"מ נפתח הצנור גם לגאולה העתידה (שאז נהי' "בני חורין") - כי אמירת הלל שייכת רק על דבר שישנו כבר במציאות (ולהעיר ממשנ"ת (ראה לקו"ש ח"ב [המתורגם] ע' 234) הטעם על מה שאין מברכים שהחיינו בימים האחרונים של פסח, כי הם שייכים בעיקר לגאולה העתידה. כן אין גומרים אז את ההלל).
הערות
- 1. בא בתור עונש* וגזירה, וגם הגזירה לא היתה (מלכתחלה) כ"א על ארבע מאות שנה.
- 7. חילוק עד"ז - בהניסים השייכים ליצי"מ*:
- 3. "ידו מצורעת כשלג" - שהצרעת נשארה גם לאחר הנס, ובכדי שתהי" ידו "שבה כבשרו" הוצרך להיות נס שני לבטל את הצרעת (ולא שנתבטל ממילא ע"י הפסק נט הראשון). וכדמוכח גם ממרז"ל (שבת צז, א. פרש"י שמות ד, ז. וראה גם שמו"ר פ"ג, יב) מכאן שמדה טובה ממהרת לבוא ממדת פורענות; צפרדע - אשר גם לאחרי שסרו הצפרדעים ממך ומבתיך, נשארו ביאור (וארא ח, זו. וגם בהבתים, חצרות ושדות נשארו מתים וצברו אותם חמרים חמרים (שם, טדיו"ד); וכן בארבה - שבכדי שלא ישאר ארבה בכל גבול מצרים, הוצרך להיות רוח ים חזק מאד (בא יו"ד, יט).
- 4. *) ראה לקמן ע' 185 הערה 18.
- 5. *) משא"כ במכת דם - מכיון שהנס (שינוי הטבע) הי" בעצם המציאות
- 6. [שהרי גם לאחרי שנהפכו המים לדם נשארו מים בעצם מהותם (ועד אשר "גיגית מלאה מים.. ישראל שותה מים והמצרי דם וכשהי' לוקח מישראל בדמים (דוקא) הי' שותה מים" (שמו"ר פ"ט, יו"ד)), ובמילא מה שהו המים (נוגע להמצריים) לדם הוא שינוי תמידי בהמים].
- 7. בהפסק הנס - נתבטל השינוי לדם ממילא (שהרי לא מצינו שהיו צריכים להריק האגמים וכל מקוה מימיהם ובעצים ובאבנים לאחרי המכה).
- 9. ראה גם לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 84.
- 0. ראה מגילה יד, א.
- 1. הגש"פ - פסקא "הא לחמא עניא".
- 2. ועפ"ז מובן מ"ש (מיכה ז, טו) כימי צאתך
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.