160
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ישובו של עולם, מובן, ששמעון ולוי לא חטאו בכך ש"לא נטלו עצה" מאביהם: כי, אדרבה, דוקא כאשר מעשה של "נבלה עשה בישראל"% מקומם אותם כל כך, עד שאין בעיניהם מקום כלל לנטילת עצה, אפילו מאביהם - זוהי התנהגות המביאה באמת לישובו של עולם.
במלים אחרות: אילו היתה מצות כיבוד אב קיימת אז כמצוה בפני עצמה, הרי גם כאשר נוגע הדבר לעצם הנפש, וכתוצאה מכך מתעוררים לפעול ללא חישוב שכלי וללא גבולות, חייבים בכל זאת לקיים את ציוויו של הקדוש-ברוךהוא - מצות כיבוד אב.
אך כיון שלא חלה אז מצוה מיוחדת של כיבוד אב, אלא היה צריך לקיימה באופן כללי למען "ישובו של עולם", הרי כאשר במקרה יוצא מן הכלל, הנוגע לעצם הנפש, ודוקא מפני ישובו של עולם - הרי אז, אדרבה: ישובו של עולם מתקיים על ידי ש"לא נטלו עצה הימנו", כדלעיל'".
וישלח א
2 בתחילת העבודה הרוחנית יש צורך במס:רות נפש
לפי כל האמור לעיל מובנת המעלה העצומה של "ויקחו... איש חרבו":
הענין של "הכזונה יעשה את אחותנו" נגע להם כל כך, עד אשר "נהגו עצמן כשאר אנשים שאינם בניו" (של יעקב). הם היו כל כך חדורים בתחושה זו, עד שלא היתה לפניהם שום אפשרות, אלא "ויקחו איש... "ו7.
ומשום כך לומדים על הזמן של תחילת החיוב במצוות, כדלעיל, דוקא
הערות
- 1. מצות כיבוד אב" - י"ל: א) שהוא שיגרא דלישנא. ב) מכיון שזה נכלל במצות דינין, שייך גם ע"ז הלי "מצוה". ולהעיר מחולין צב, סע"א: שלשים מצות כו' - ובס' עשרה מאמרות (מאמר חקור דין ח"ג פכ"א) שהם פרטים בז' מצות ב"נ. (אלא שצע"ק לפי המבואר בפנים: למה לא נמנה כיבוד אב בחולין שם?).
- 9. לשון הכתוב (לד, ז.
- 0. ומה שבפשטות, מה ש"לא נטלו עצה הימנו" הוא היפך השבח - מובן ע"פ המבואר בהערה הבאה.
- 4. שיחות 11
- 1. ולכן, כשענו ליעקב "הכזונה יעשה את אחותינו" קיבל את המענה (ראה לעיל ס"ב. הערה 2 אלא שמ"מ, הוכיח אותם (לאחר זמן) ע"ז - כי לאחרי שראה ש"ברצונם עקרו שור" (אף שבזה אינו שייך הטעם שבפנים) הי זה אצלו הוכחה שיש אצלם נטי' לזה (גם) מצד טבעם, ושגם במעשה שכם (אף שהי' בעיקר מצד "הכזונה יעשה גו'") הי' איזה תערובות גם מטבע זה שלהם (וע"ד המבואר בתו"א יט, סע"ב ואילך).
- 6. ועפ"ז יומתק מה שבתחלת תוכחתו אמר "שמעון ולוי אחים - אחים לדינה ולא אחים ליוסף" (ב"ר פצ"ח, ה. פצ"ט, ז) - דלכאורה: הרי התוכחה היתה לא רק על "ברצונם עקרו שור" אלא גם על "באפם הרגו איש", ומה נוגע לזה מה שהיו "אחים לדינה" - כי מה שהיו "אחים לדינה ולא אחים ליוסף" מוכיח, שגם ב"הרגו איש" הי' תערובות מ"כלי חמס מכרותיהם"*.
- 7. *) ע"פ המבואר לעיל ע' 64 שבצדיקים ה"חטאים" הם רק חסרון האור במדריגת הקדושה גופא, ובשביל העלי" הבאה לאח"ז - י"ל, שתענין ד"כלי חמס מברכת עשו" הוא ענין בירור הניצוצות (שלפי שעה ירידה היא, מכיון שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר). ועד"ז הוא גם בנוגע ל"ויענו גר במרמה" - שהוא ע"ד המבואר בכ"מ (ד"ה פדה בשלום תש"ג פ"ב ועוד) בענין בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. וראה ד"ה לא תחרוש תרכ"ז פ"ד.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 160
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.