151
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
12 לקוטי על הזמן שבו מתחילה חובת קיום המצוות וכו'.
מכך מובן, שבמעשה של "יקחו... איש חרבו" יש מעלה עצומה, כמפורט לאחר מכן, בסעיף ב',. ".
ב. שמעון ולוי פעלו מתוך קנאות של קדושה
כדי להבין זאת, יש להקדים ולבאר את דברי המדרש?' על המלים "כי באפם הרגו איש":': "וכי איש אחד הרגו, והרי כתיב ויהרגו כל זכר, אלא שלא היו כולם לפני הקדוש-ברוך-הוא* אלא כאיש אחד".
לכאורה, יש לשאול: לפי הסבר המדרש, מתאים היה הביטוי "הרגו איש" רק כאשר פעולתם של שמעון ולו - "ויהרגו כל זכר" - היתה לפי רצונו של הקדוש-ברוך-הוא, = וכיון = ש"לפני הקדוש-ברוך-הוא" הם רק "כאיש אחד", הם נחשבים כך גם לגבי שמעון ולוי המקיימים את רצונו של הקדוש-ברוךהוא, ומקבלים ממנו את כוחו5.
וישלח א
אך אנו רואים, שיעקב אבינו הוכיחם על אשר "באפם הרגו", בסוברו שזהו מעשה בלתי רצוי, עד כדי כך שהוא התבטא לגבי המעשה (כאמור בסעיף א), שזוהי תכונה הנובעת מעשו, ואם כך, כיצד ייתכן שנאמר על מעשה זה של "הרגו" הביטוי "איש", משום ש"לפני הקדועדברוך- הוא" הם נחשבים כולם "כאיש אחד"?
הכרחי לומר: יעקב אבינו סבר שאופן ענישתם את אנשי שכם לא היה כראוי (למרות שאכן הגיע להם עונש מיתה, כדלעיל בסעיף א), כי הוא גרם ל"עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ"5!,
ואת הסיבה לדעתו של יעקב, ניתן לבאר בשתי דרכים:
א) כיון שהאפשרות הטבעית היחידה ליישם עונש זה של אנשי שכם היתה אז רק על ידי שימוש באמצעות מעשה הנראה". כ"מרמה" - לשכנעם תחילה שיסכימו למול את עצמם ולהבטיחם
הערות
- 2. ב"ר פצ"ט, ז. תנחומא ויחי יו"ד.
- 3. ויחי שם ו.
- 4. בתנחומא שם: "לפני הקב"ה ולפניהם". וי"ל (בכדי שלא להרבות במחלוקת) דכוונתו דלהיות ש"לפני הקב"ה" נחשבו כאיש אחד, לכן נחשבו כן "לפניהם", כבהערה הבאה.
- 4. בפרש"י עה"ת שם: "אינן חשובין כולם אלא כאיש אחד" - וממה שהשמיט התיבות "לפני הקב"ה" משמע לכאורה שכוונתו שהיו חשובין כולם כאיש אחד בנוגע לשמעון ולוי מצד עצמם, מצד גבורתם. אבל ראה לקמן ע' 257 הערה 37.
- 5. ובדוגמת "כי אהי' עמך (ולכן) והכית את מדין כאיש אחד" (שופטים ו, טז). ולהעיר גם מ"וראית סוס ורכב - בעיני כולם כסוס אחד"
- 6. (שופטים כ, א. פרש"י שם) - שמכיון ש"תצא למלחמה" הוא ברצון הקב"ה, מה שבעיני הם כסוס אחד, גם וראית כן.
- 6. פרשתנו לד, ל. היינו שאפשר להיות מזה חילול השם, כדלקמן בפנים (וראה גם רמב"ן ויחי מט, ה). אבל אין לומר שטענת יעקב היתה רק מצד שהעמידו אותו וביתו בסכנה - "ונשמדתי אני וביתי" - כי באם עצם הפעולה היתה כדבעי, לא הי" אומר על הפעולה "כי באפם הרגו איש", ומכ"ש שלא ה" קורא לה "כלי חמס - חמס היא בידכם, מברכת עשו היא".
- 8. וע"פ מ"ש לעיל תתורץ קושיית הרדב"ז בהלי מלכים שם.
- 9. 7]) ראה ב"ר פ"פ, ח: מה את סבור כו'. וראה בשוה"ג להערה 71.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.