145

הערות

1. 1. *) ואין סתירה לזה מפרש"י וישלח (לה, כב) "אחות אמי היתה צרה לאמי" - כי הכוונה שם הוא (א) למה שמטתו היתה נתונה תדיר באהל רחל (ובדוגמת "שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי" שהוא מצד שנתן יעקב את מטתו באהל בלהה. וכמובן מזה שע"י "בלבל משכבו" רצה לפעול שלא תהא צרה כר'). (ב) וגם בזה, הכוונה ב"צרה" אינר שהיא מצירה לה ושונאה (כענין "לצרור" - ראה מקומות שנסמנר בהערה 20), ורק בשם המושאל (כי פשוט שיעקב לא גרם ששתי אחיות יהיו צרות זו לזו, גם ע"י נתינת מטתו תדיר באהל רחל - אף שי"ל שאין בזה איסור, כי האיסור ד"לעשות את זו צרה לזו" הוא דוקא "לא תקח", והרי ע"י לקיחתו אותן לא נעשו צרות, כבפנים ההערה).
2. 6. בפנימיות הענינים - ראה תו"א ס"פ לך. וראה גם לעיל ע' 91 ובהנסמן שם.
3. 7. התירוץ הידוע (ריב"א עה"ת ס"פ לך), שמכיון שקיום מצות מילה שייך רק פעם אחת, לכן לא מל א"ע עד שנצטווה על זה, כי "גדול מצווה ועושה כו'" (קדושין לא, א. וש"נ) - אין לאומרו לפרש"י עה"ת כי (א) בפשטות הכתובים ובפירש"י לא נזכר זה דגדול מצווה כו'. (ואין לומר שזה דבר פשוט כ"כ שה"בן חמש (למקרא)" מבין זאת מעצמו - שהרי אפילו רב יוטף הי' סבור מקודם אשר או מצווה ועושה גדול יותר (קדושין שם)). (ב) לפי"ז נמצא, ש"וישמור משמרתי גו" הי' במיעוט שנותיו - רק באותם השנים לאחרי שמל עצמו ולא לפנ"ז, שהרי סוכ"ס לא שמר מצוה זו ופשיטא שלא הי" זה עק"ב שנה (נדרים לב, סע"א) (להביאור שבהשיחה - ראה להלן הערה 45).
4. 8. נח ט, ה.
5. 9. וכן מוכח ממ"ש רש"י "לנפשותיכם - אף החונק עצמו אעפ"י שלא יצא ממנו דם". ובאם נאמר שהאיסור בשופך דם עצמו הוא דוקא כשבא עי"ז לידי מיתה - לא הוצרך הכתוב לומר "דמכם", שהרי זה נכלל כבר ב"לנפשותיכם". (ועפי"ז מתורץ בפשטות קושיית הגו"א - נח שם).