136

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

08 לקוטי

יכול אף החייב בכרת ובמיתה בידי שמים להאריך ימים, ואפילו "בנעימים", יותר מחמישים או מששים שנה, למרות שכבר "כרת הנפסק (אצלו) חבל ההמשכה משם הוי' ברוך הוא" - כי אז הוא מקבל חיות מהיכלות הסטרא אחרא ר"ל. ואז, בזמן הגלות, אפשר לחיות גם על ידי חיות זו.

ה. בגיל ששים א:ן *וצאים לגמרי מדין כרת

לפי זה מובן בפשטות מדוע אין מובא בשולחן ערוך שכאשר מגיעים לגיל ששים יש לערוך "יומא טבא", כי בנוסף לכך שעדיין לא יצאו לגמרי מעונש "כרת דיומי"<, הרי גם כאשר

ויצא א

מגיעים לגיל ששים, אין זו לגבי אנשים רבים הוכחה לכך ש"נפק מכרת דשני", כי בתקופת הגלות יכול להאריך ימים יותר מששים שנה, אף מי ש"חבל ההמשכה" אכן נכרת ונפסק.

בכך מובן מדוע אין מסופר לגבי תנאים אחרים, אשר היו לאחר חורבן בית המקדשי, ולגבי האמוראים, אשר היו לפני רב יוסף, על עריכת "יומא טבא" בהגיעם לגיל ששים, כי מפני ענוותנותם הרבה הם חששו - כביטוי הידוע "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי"*, ולפיכך יש מקום ר"ל לספק, שאולי חיותם אינה נובעת מהיכלות הקדושה.

ואילו רב יוסף אכן ערך "יומא טבא"יי, כי לגביו היתה הוכחה ברורה שחיותו היא רק מהיכלות הקדושה, כפי שיוסבר להלן.

ג רב יוסף - חיות מהקדושה בגלוי

אודות רב יוסף מסופר בגמרא?ל, שהוא הוגדר בתואר "סיני" - "שהיו משניות וברייתות סדורות לו כנתינתן

הערות

  1. 1. אפשר ליפטר מהם ע"י תשובה. וע"פ הביאור שבפ"ה, שענין עונש כרת הוא לפי "שנכרת ונפסק חבל ההמשכה כו'", מתורצת במילא גם קושיא זו, כי מכיון ש"בתשובתו מחזיר השפעת השכינה למקומה" (ספ"ו) - הרי עי"ז מקשר הנשמה לשרשה. וראה לקו"ת ר"פ במדבר (א, ב): ונכרתה הנפש כו' כמשל האדם שנכרת גופו מראשו והעצה היעוצה לזה הוא כמו ד"מ אם הי" נמצא*** ברפואות לחבר גופו אל ראשו כך הוא כו' [ולהעיר אשר שם א, סע"ד: "בענין כריתות כו'" - כנראה חסר].
  2. 8. שגם מצד טעם זה עצמו - נשלל כבר הנתינת"מקום לעשיית יומא טבא כשנעשה בר
  3. 3. לידו דקאי ע"ז דהי" חייב מיתה ואין עד כו"
  4. 4. ועפ"ז יובן מה שקושיית אדה"ז (באגה"ת פ"ד) היא רק על חייבי כריתות ומיתה ביד"ש ולא על דין די מיתות (אף שחמורים יותר).
  5. 5. ***) להעיר מב"מ קז, ב: הרוגי מלכות (הרוגי חרב, פרש"י) כו' אי לאו כו' עבדי להו סמי וחיי. ולכאורה עפ"ז קשה הל' "אם הי" - שהרי ישנו ודאי. אבל ראה ב"ב (עד, ב) שאינו מצוי כלל. ועפ"ז מובנת ג"כ הוספת התיבה (אם הי') נמצא. וגם בזה נראה גודל דיוק ל' רבותינו נשיאינר
  6. 6. שיתין, כדמוכח מקושיית אביי (ראה לעיל הערה 2 ועפ"ז מובן הטעם שלא מצינו שעשו יומא טבא אפילו קודם החורבן (ראה להלן בפנים). ושאני רב יוסף - כדלקמן סעיף ו' ואילך.
  7. 9. ראה הערה הקודמת.
  8. 0. ברכות כח, ב.
  9. 1. אף שגם הוא הי' עניו בתכלית (מס' סוטה בסופה. פרש"י שם).
  10. 2. סוף מס' הוריות. ועד"ז הוא בסוף מסי ברכות.

מצוטט ב־3 עמודים

  1. תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ה ע' 136
  2. תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, בדר"ח אדר ראשון, ה'תש"ל לקו"ש ח"ה ע' 136
  3. מאמרים מלוקטים בס"ד. ש"פ אמור, י"ט אייר, ה'תשל"ז לקו"ש ח"ה ע' 136

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.