114

ואף אם יימצא ביניהם דמיון כלשהו, הרי מובן בפשטות, שהדמיון העיקרי שבין "תולדות יצחק" לבין "תולדות ישמעאל", אשר בגינו נאמר "ואלה", הוא מצד עשו. ולפיכך מתגברת השאלה השלישית, שהובאה לעיל בסעיף ב', מדוע מקדים רש"י בפירושו לפסוק "ואלה תולדות יצחק" את יעקב לפני עשו.

ה. הזכרת אנשים לפי סדר הולדתם

לכאורה אפשר לומר, שרש"י מקדים את יעקב מפני היותו צדיק. כפי שמפרש רש"י על הפסוק "את שם את חם ואת יפת"*' - אף"עלדפי שיפת היה הגדול ביותר', כי "בתחילה אתה

(שמוסיף - היינו) עשו, תולדות (שחסר - היינו) יעקב האמורים בפרשה.

9 בראשית ה, לב.

משאר המקומות שכתוב "שם חם ויפת", אין להביא ראי' כלל לענינינו. כי (אפילו) בדרך הפשט מיותר להזכיר חם ויפת (לאחרי שהזכירם פעם אחת), כיון שעיקר הסיפור להודיע השתלשלות הדורות מאדה"ר עד אברהם, ולכן בכל דור נזכר בפירוש רק איש אחד (דהממשיך ההשתלשלות). ופשיטא דכשמאיזה טעם מפרשים כולם - גם אז שם הוא העיקר. משא"כ בפעם הראשונה שמזכירם, מכיון שאינם מיותרים - יש להוכיח מסדר מנינם.

20) ברא"ם נח (ט, כד), שחם הי גדול מיפת. ולפ"ז צריך לדחוק ולפרש שמ"ש (שם י, כא) "יפת הגדול", היינו רק ביחס לשם, והוא - ששם הי' אחי יפת הגדול ממנו. אבל פי' הפשוט ד"הגדול" הוא גדול שבאחים* [שלכן מוכיח רש"י שם

תולדות א

דורש את שהוא צדיק"?,

אך לאמיתו של דבר רואים, שאפילו בפסוק זה עצמו מזכירה התורה את חם לפני יפת, למרות שיפת חשוב יותר מחם?. ומכך מובן5, ששם אינו מופיע ראשון מפני שהתורה מזכירה אותם לפי סדר חשיבותם, אלא מפני סיבה מיוחדת', אך בדרך כלל

בפשטות ממ"ש "שם בן מאת שנה גו' שנתים אחר המבול", ש"הגדול" קאי על יפת. וכמ"ש בגו"א שם]. וכמפורש ברש"י (בראשית ה, לב - ד"ה בן חמש מאות שנה) "יפת הגדול שבבניו". וראה גם רש"י נח ט, כה: "של אלו הגדולים"**. וראה לקמן הערה 26.

וע"פ הנ"ל יומתק מה שקושיית רש"י (בראשית שם - בד"ה השני) "והלא יפת הגדול הוא", היא על התיבות "את שם את חם ואת יפת" - כי קושייתו "והלא יפת כו'" היא, שיהי" יפת נמנה קודם לשניהם - גם לחם.

3 ומזה עצמו שרש"י לא הוצרך לתרץ (ואפילו ברמז) קדימת חם ליפת - אף שנמצא שקו"ט בכ"ז במפרשי רש"י בפ' נח וכן במפרשי הש"ס - מוכח שבדרך הפשט* אין מקום מלכתחלה לקושיא, כי פשוט שנמנים כסדר תולדותם, וכדלקמן בפנים.