98
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אך כאמור לעיל, גם אופן זה אינו מצביע על שלימות: כיון שהעדר השינוי נובע מעצם הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף, הרי יוצא, שמצד הגוף עצמו קיימת בכל זאת'? אפשרות לשינויים??.
ג) על ידי כך שהעדר השינוי אינו רק מצד הנשמה, אלא גם מצד הגוף עצמו, כאשר הגוף חש בכל פרטיו, שכל מטרתו היא לבטא את מעלת הנשמה, כפי שהיא בלתי מוגבלת ויכולה להתחבר אפילו לגוף גשמי5, שהוא מטבעו משתנה ונפסד.
חיי שרח א
אז העדר השינוי הוא מושלם ביותר, כי הגוף עצמו מבטא שרצונו הפנימי הוא דוקא ליישם את ה"בלי גבול" של העדר השינוי של הנשמה - שאיההשתנות של הנשמה תשפיע גם עליו.
ו "כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים"
זוהי הסיבה לכך שהמדרש אומר "בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'" רק לאחר צטטו את הפסוק "ודע ה' ימי תמימים", ולא מיד, והוא מפרש "כשם שהן תמימים, כך שנותם תמימים" - כי רק לאחר לימוד זה מובן הפירוש של "בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'":
בהוספת המלה "שנה" באופן נפרד לגבי כל כמות משנותיה של שרה, מתכוונת התורה להשוות כמות אחת לאחרת - שבהיותה בת ק' היא היתה באותו מצב ממש כבהיותה בת כ' ובת ז', כפי שאומר רש"י "כולן שווץ לטובה". ואם כך, מובן שאף בהיותה בת ק' ובת כ' לא היה לה שום קשר לחטא ולהעדר יופי, כי אם לא כן, הרי ההשוואה ל"בת ז'" אינה מושלמת.
הערות
- 1. לכן גם בגופו "לא כהתה עינו ולא נס לחה". וראה הערה 22.
- 1. ועד"ז הוא גם בנוגע להנצחיות דצבא השמים כו' (ראה לעיל הערה 19), שמכיון שהנצחיות שבהם הוא מצד כח הא"ס שבהם (כבהערה הנ"ל) - הרי מה שבפועל הם "חזקים כיום הבראם" אי"ז מתייחס להנבראים עצמם, ומצד ענינם הם - הם נפסדים.
- 3. ובזה יובן מ"ש בד"ה אתה הוא ה' לבדך תש"א בתחלתו "ההפסדות שבהם בלתי ניכרת כלל והם נראים חזקים כיום הבראם... וכשיעלה רצון הבורא ב"ה שיתבטלו... אז תוכר ההפסידות שהי' בהם כל משך קיומם" - דלכאורה, זה סותר להמבואר בכ"מ (ראה בהנסמן בהערה 19) שקיומם עכשיו הוא כקיום דבר הנצחי ומה שיופסדו לע"ל הוא רק מצד רצון הבורא ב"ה - כי מכיון שהנצחיות שבהם הוא מצד כח הא"ס שאינו מלובש בפנימיותם, נמצא שמצד ענינם הם, הם נפסדים.
- 2. ובדוגמת הידוע (ד"ה החדש הזה תרס"ו. והר סיני תש"ח פ"ו. ועוד), שביטול גופו דמשה הי' מצד נשמתו ולא מצד הגוף עצמו. ובזה - מעלה באליהו (נשמה דב"ן), שהביטול שלו הי' מצד הגוף עצמו, עיי"ש בארוכה.
- 5. וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע לשרה (ראה לקמן בפנים), כי גם שרה היא נשמה דב"ן.
- 3. ראה תו"א ד, ב. ד"ה זה היום תש"י פ"ב. ועוד.
- 4. אלא שרש"י מפרש ענין זה ב"שני חיי שרה", וי"ל (ע"פ "יינה של תורה" שבפרש"י) שזהו מה שהכתוב מוסיף ב"שני חיי שרה" על "מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" - כי הכוונה ב"בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז'" (בכ"ף הדמיון) בפרש"י הוא רק מה שבפועל היתה כבת כ' וז' (וג"ז - רק בהיותה בת ק' ולא לפנ"ז - ראה הערה הא' להערה 7). ולכן מפרש שההוספה ד"שני חיי שרה" היא - "כולן שוין לטובה" (שהיו שוין ממש, ו"כולן" - כדלקמן הערה 26). משא"כ במדרש שמקדים לפנ"ז "כך שנותם תמימים". ולכן מפרש שם שב"שני חיי שרה" מרמז הכתוב ל"חביב חייהם כו' ולעוה"ב", כדלקמן סעיף ט'.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תש"כ לקו"ש ח"ה ע' 98
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.