94

6 לקוטי חסרה בו מעלה זו באופן זמני, כפי שאנו מוצאים אצל שרה עצמה, שבהיותה "בת מאה" היא היתה מושלמת ב"נוי" כבת כ', וכבת ז', למרות שלפני כן, בתקופת ביניים, היה אצלה זמן של "בלותי":ו?

ואף אם המדרש יכול בכל זאת לקשור בין הדברים, באופן כלשהו, עדיין קשה: כיון שהכרחי לומר, שבהשוואה שבין "מאה שנה" לבין "עשרים שנה" אין הכוונה לתמימות של השנים עצמן, שבמשך כל התקופה של "מאה שנה" היא היתה מושלמת בנוי, שהרי היה באמצע מצב הפוך?' - כיצד ייתכן בכלל להביא כאן את הפסוק "יודע ה' ימי תמימים", שממנו נלמד ש"שנותם" אף הן "תמימים"?

ב) מדוע מתבטא המדרש במלים "שנותם תמימים", שעוסקות, כלשון המשנה'' על "שנה תמימה" - "להביא את חודש העיבור", בתמימות של השנים כשלעצמן, בתור תקופה וזמן, כאשר כוונת המדרש היא לתמימות של האנשים, במעלה גשמית או רוחנית, כפי שהיא נמשכת במשך כל תקופת שנותיהם?

ג) כון שבפסוק נאמר "מי תמימים", צריך היה המדרש לומר, בהתאם לכך: "כך ימיהם. תמימים". מדוע הוא משנה ואומר: "כך שנותם תמימים"?

חיי שרח א

אמנם, על ידי הלימוד "כך שנותם תמימים" מתכוון המדרש לבאר מדוע נאמרת המלה שנה שלש פעמים בפסוקנו, אך כיון שכל המסקנה "כשם..." נלמדת מן הפסוק "ימי תמימים", כמוסבר לעיל בתחילת הסעיף, שלפי המדרש מתייחסת המלה "תמימים" גם למלה "ימי", היה מתאים יותר להשתמש בלשון הפסוק שממנו נלמד ענין זה, מאשר בלשון הפסוק שרק מתבאר על ידי דרש זה?

ב. פירוש שני: זו שרה שהיתה תמימה במעשיה"

לאחר מכן נאמר במדרש פירוש נוסף: "דבר אחר, יודע ה' ימי תמימים - זו שרה שהיתה תמימה במעשיה. אמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא" (=כעגלה תמימה זו).

במבט ראשון נראה, שההבדל בין הפירוש הראשון לבין הפירוש השני הוא בשני פרטים: א) לפי הפירוש הראשון מתייחסת המלה "תמימים" גם למלה "ימי", כדלעיל בתחילת סעיף א', ואילו לפי הפירוש השני "ו שרה..." משמעות המלה "תמימים" היא כפשוטה: הכוונה היא לתמימות האנשים. ומשמעות הצירוף "ימי תמימים" היא: הימים של התמימים. ב) לפי הפירוש הראשון יוצא, שהתואר "תמים" מבטא שלימות בכל המעלות, עד למעלת הנוי שאיננה, לכאורה'', ענין רוחני, ואילו לפי הפירוש השני,