93
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
"עשרים שנה"*.
יש להבין:
א) מלשון המדרש "כשם שהן תמימים, כך שנותם תמימים" מובן,
גם כבת ז'*. ועפ"ז יומתק לשון המדרש "בת ק' כבת כ' שנה" - דלכאורה תיבת שנה מיותרת. ובפרט שלפנ"ז כותב "בת כ' כבת ז'" (ולא "כבת ז' שנה") - כי בזה בא לרמז, שהכוונה ב"בת ק' כבת כ'" היא לא רק כבת כ' סתם, אלא כ"עשרים שנה" שבפסוק (דשרה) שהוקשו ל"שבע שנים"**.
8 ביפ"ת, שכוונת המדרש ב"שנותם תמימים" הוא מה שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום. ולפ"ז צ"ל (ראה בעץ יוסף) שגורס "בת כ' כבת ז' כו'" בפירוש השני שבמדרש "שהיתה תמימה כו'". אבל במדרש שלפנינו (וכ"מ בפרש"י שם. וכ"ה גם בילקו"ש ריש פרשתנו ובתהלים שם), "בת כ' כבת ז' כו'" הוא הפירוש ד"שנותם תמימים", וכמפורש בגו"א (סד"ה הנ"ל). ולהעיר, שבילקוט לתהלים שם מוסיף (לאחרי "כשם כו' שנותיהן תמימים בת ק' כו'") "בר חטיא אמר כל מי שנאמר בו תמים השלים שניו אפילו למדת שבוע", ומזה מוכח שהוא פי' אחר. וראה לקמן הערה 38.
חיי שרח א שיחות -
ש"הן תמימים" ו"שנותם תמימים" הם שני ענינים שונים, אלא שהמדרש לומד מן הפסוק "יודע ה' ימי תמימים", שאצל מי שהוא תמים בעצמו, גם שנותיו "תמימים".
אך לפי זה קשה כאן:
לגבי התואר של "תמימות" בענינים רוחניים, כפי שמוזכר בעניננו בפרט של "בת ק' כבת כ' לחטא", אי אפשר כלל, לכאורה, להפריד בין "הן תמימים" לבין "שנותם תמימים", כי אם עובר אצל מי שהוא יום, ואף חלק של יום, לבטלה, הרי אין זה פגם רק בשלימות שנותיו וימיו, אלא אף בתמימות שלו עצמו?, וכיצד מציין זאת המדרש כשני ענינים9ו?
ואילו, כאשר מזכירים את התואר "תמים" בקשר לענינים גשמיים, אין מובן, מצד שני: כיצד קושר המדרש בין "הן תמימים" לבין "שנותם תמימים", והרי ייתכן בכל זאת שהאדם עצמו "תמים" במעלה גשמית, כגון "נוי", למרות ששנותץ לא הו "שלימות" בכך, כי בתקופה קודמת
הערות
- 1. *) וגם להפי" שהלימוד הוא בדרך היקש, הרי כתב הרא"ם עצמו (בהס"ד שלו) ש"אין היקש למחצה". ומה שמסיק "כיון דהכתוב גילה בפירוש שבהיותה כבת צ' היתה כזקנה... על כרחנו לומר דבת ק' כבת כ' אינו אלא לחטא אבל לא ליופי" - אי"ז מוכרח כ"כ, שהרי אפ"ל שאחרי ש"הייתה לי עדנה" חזרה ליופי' כבת ז'. והרי להפי' שהלימוד הוא בדרך היקש מספיק שנאמר שרק בהיותה בת מאה היתה כבת כ' אבל לא באמצע המאה (רלפי הגו"א שכל המאה שנה הם כלל אחד שאינו מחולק - ראה להלן הערה 26 וכן מוכרח לכאורה להגירסא "בת מאה כבת עשרים לנוי".
- 2. **) וי"ל, שזהו גם הטעם למה שהמדרש מקדים "בת כ' כבת ז'" ל"בת ק' כבת כ'" (אף שההיקש דמאה שנה לעשרים שנה נזכר בכתוב לפני ההיקש דכ' לז') - כי (נוסף למה שי"ל שמונה לפי סדר השנים) בההיקש "בת ק' כבת כ'" נוגע לדעת איך שהיתה בת כ'.
- 9. ראה זח"א רכד, א. תו"א טז, א. עט, ב.
- 0. אין לומר שבאם חטא מקודם ואח"כ עשה תשובה, אזי האדם הוא תמים אף שאין שנותיו תמימים - כי ממה נפשך: אם תשובתו היא מיראה - הרי גם האדם אינו תמים, מכיון ש"מקצת שמו עליו" (רש"י יומא פו, א); ואם התשובה היא מאהבה, שלכן האדם הוא "תמים" כי לא נשאר בו שום רושם מהחטא, ובלשון רש"י שם "נעקר עונו מתחלתו" - הרי אז גם שנותיו הם תמימים, שהרי התשובה פועלת גם אלמפרע ועד שגם הזדונות נעשים כזכיות (יומא פו, ב. וראה לקמן סו"ס ז'). - וראה לקמן בשוה"ג להערה 26, החידוש ב"שנותם תמימים" על "הן תמימים" להביאור שבהשיחה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.