53

6 לקוטי למטרת הזנת העולם במזון רוחני, והוא נתקל בקשיים עצומים בעבודתו, עד כדי כך, שלפעמים חסרים לו אפילו הצרכים ההכרחיים ביותר לקיום גופו, כאכילה ושתיה וכדומה, ועלול להיגרם ר"ל נזק לבריאותו, הוא עשוי לחשוב:

מעצם הבחירה בי להיות שליח, מובן, שיש לי מעלות מיוחדות. ואם כך, צריך היה לתת לי כבוד רב על עצם נכונותי להשפיל את עצמי כל כך ולעסוק בהאכלת העולם, ובטיפול אף באלו השייכים לסוג של "בהמות וחיות" לעומתי. והנה, על הכבוד אני מוכן אמנם לוותר. אך מדוע מגיע לי לסבול קשיים כה עצומים בעבודתי, עד כדי מחסור באכילה ובשתיה, העלול לגרום להיפך מבריאות הגוף, והרי "היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת?) ה' הוא"*. ואם כך - הוא טוען - מה לי וכו', אעזוב את השליחות ואחסוך על ידי כך הרבה צער וייסורים!

על כך משיבים לו, שכבר היה לעולמים:

על נח מעידה התורה*, שלמרות שחי בדור של רשעים (בדורותיו) הוא היה "צדיק תמים". בנוסף לכך, כל העולם ניצל בזכותו, והוא נבחר על ידי הקדוש-ברוך-הוא להיות השליח לדאוג לכלכלתם. למרות זאת היה נח "גונח וכוהה דם". ומה הביאו לידי כך - טורח הבהמות והחיות: עבודה קדושה זו של

כלכלת העולם גרמה לו להיות חולה, עד כדי יריקת דם ר"ל. ובכל זאת הוא המשיך בעבודתו, והתמיד בה באופן של "טורח".

והתורה, מלשון הוראה*, מספרת לנו זאת, כדי שנלמד מכך. שאת השליחות המוטלת על כל יהודי הוא חייב לבצע למרות כל הקשיים. יהי מה - על השליחות לא ישפיעו הקשיים! ובמיוחד כאשר עדיין אין הוא מגיע, תודה לה', למצב של "גונח...".

אמנם קשה: אם הקב"ה חפץ בביצוע השליחות, מדוע הוא מערים קשיים לפני השליח? התשובה לכך היא, ש"חנם" מקבלים רק במצרים?. בענינים של קדושה אין משיגים בקלות, אלא דוקא על ידי יגיעהל. ואדרבה: ככל שהקשיים בעבודה רבים יותר, זוהי הוכחה ברורה יותר שזהו ענין של קדושה, החשוב ביותר עבורו**.

יב. יש לבצע את השליחות בשמחה

כאשר יהודי משכנע את עצמו להמשיך בכל זאת בביצוע שליחותו (על אף הקשיים הכרוכים בכך), הוא עלול לעשות זאת באופן של "גונח", בהרהרו: כיון שהתורה מצווה עלי לא