49
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
020 לקוטי לרמוז במלה "אך": האות אל"ף שבמלה זו רומזת ל"גונח", כי כאשר האדם, הדובר בלשון הקודשי, נאנח, הוא צועק "אוי"!:, שתחילתו אל"ף; והאות כ"ף רומזת למלה "כוהה", המתחילה בכ"ף.
אין חידוש בכך שרש"י נעזר בפירושו על התורה ברמז של ראשי תיבות, ואנו מוצאים זאת כבר בפרשה הקודמת?: את המלה "שמים" מפרש רש"י באפשרויות שונות של ראשי תיבות, ויותר מכך: הוא מפרש זאת לפי דרך הפשט, ולא כ"מדרש אגדה".
4 "אך" דומה במשהו ל"וימח'
אבל "בן חמש למקרא" שואל: המלים "וישאר אך נח" מופיעות בהמשך לתחילת הפסוק "וימח את כל היקום...", שאף נח, למרות שנותר בחיים ולא נמחה מעל פני האדמה, הרי הוא בכל זאת שריד מכל היקום אשר וימח, ובכל זאת היתה הישארותו קשורה לענין של "וימח"<, והיה בו חסרון,
נת ב
וטוען בן החמש למקרא: חסרונו של נח צריך להיות דומה מעט ל"וימח את כל היקום". ומהו הקשר שבין הפגמים "גונח וכוהה", האמורים לגבי נח, לבין "וימח", האמור לגבי כל היקום?
לפיכך אומר רש"י, שנח היה "גונח וכוהה דם", וכאשר אדם יורק דם ר"ל, נפגם העיקר במציאותו - "כי הדם הוא הנפש"*: - ואם כך, מובן הדמיון והקשר שבין "וישאר אך נח" לבין "וימח את כל היקום".
השאלות על שני פירושי רש''י בהמשך
אך אין מובן: מהו הקשר שבין מצבו הבריאותי של נח "גונח וכוהה דם" לבין "וימח... וישאר..." ולמבול בכלל? ממשיך רש"י ומסביר, = שהפרטים "גונח..." הם כתוצאה מהמבול. והוא מציין שתי סיבות שגרמו לכך5:
הערות
- 0. ומזה נשתרבב לכמה לשונות. ולהעיר מרשימות הצ"צ לתהלים (אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתקיאדב), ואיכה (שם ע' א'מ) ועוד.
- 1. וכמו (בלק כד, כג) אוי מי יחי' [ומזה שרש"י (ושאר פשטני המקרא) אין מפרשים שם תיבת "אוי" - מובן שאין זקוקה לפירוש]. וראה ד"ה תקעו חצר"ת.
- 2. א, ח.
- 3. ע"ד (לך יד, =): וינוסו גו' ויפלו גו' והנשארים הרה נסו; (וישלח לב, חדט): לשני מחנות גו' האחת והכהו גו' הנשאר לפליטה. ועוד.
- 4. ראה יב, כג. וראה גם אחרי יז, יא. ועוד. וזה מובן בפשטות, שלכן לא הוצרך רש"י לפרש מ"ש (בראשית ד, יו"ד) קול דמי אחיך צועקים גו', מדוע הצעקה היא מדמו דוקא (ופירושו שם הוא רק מ"ש דמי לשון רבים) - וכן בפרשתנו (ט, ה
- 5. אין לפרש שכוונת רש"י ב"ויש אומרים כו'" הוא עוד פירוש ב"אך" - כי (א) לפי"ז הוצרך לכתוב תחילה "ארי הכישו", ורק אח"כ "שאיחר כו'" (כמו בפירוש הראשון שבתחילה כותב "גונח וכוהה דם" ורק אח"כ מוסיף הטעם לזה "מטורח הבהמות והחיות"). (ב) גם בסיום הענין כותב רש"י רק פעולת הארי - "והכישו" - ולא שנח הי' נשוך.
- 7. לכאורה הי' אפשר להוכיח שכוונת רש"י ב"ויש אומרים" אינו עוד פירוש ב"אך", ממה שאינו מסיים "ויצא צולע" כבתנחומא שם. אבל - אינו. כי עפ"י דרך הפשט (א) אין הכרח לומר שהי' צולע (ואפשר שהמיעוט שהי' בנח ע"י הכשת הארי - הי' איזה ענין אחר). (ב) מוכרח לומר שלא הי" צולע,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.