48
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
וכך מובן שהמלה "אך" אינה מיותרת: כאשר אדם נמצא "לבדו" הוא במצב שונה לחלוטין מהימצאותו עם אנשים נוספים>, כי הבדידות גורמת לו צער רב"י. לכן מדגישה התורה "וישאר אך נח", שנח נותר לבדו*'.
בכל זאת אין רש"י מסתפק בפירוש של פשוטו', למרות שלפי זה אין המלה "אך" מיותרת, כדלעיל, כי אילו היתה התורה רוצה לומר רק זאת, היה כתוב בדומה לפסוק המופיע לגבי אדם הראשון* "וישאר נח לבדו". ומדוע כתוב "וישאר אך נח"? לפיכך מבאר רש"י, שבביטוי "אך", מלשון מיעוט, רומזת התורה לכך שנח נשאר "מופחת". ומיעוט זה אינו מפני פגם שולי, חוסר סביבה וכדומה, אלא בו עצמו - "גונח וכוהה דם".
ד. מנין יודעים מהו החסרון!
אך עדיין יש להבין:
המלה "אך" מצביעה על כך שנח היה "פגום", שחסר בו עצמו משהו, אך, לכאורה, אין מובן ממנה מהו החסר. מנין מסיק רש"י שהוא היה "גונח וכוהה דם"9ו?
השאלה אף קשה יותר: ב"גונח וכוהה דם" מפורטים שלשה פרטים, שכל אחד מהם הוא פגם וחסרון באדם: כאשר האדם "גונח", הוא לקוי; אף כאשר אדם "כוהה" (יורק) בלבד, ואף אם אינו כוהה דם, אין הוא בריא; וכן כאשר אדם מדמם, אף אם אינו "כוהה" את הדם, אלא נוזל דם ממנו וכדומה, הרי הוא חולה. מדוע, אפוא, מצטט רש"י את האגדה בשלימותה, שמכך מובן שגם בדרך הפשט לומדים בכל זאת שהחסרון של נח היה בכל שלשת הענינים: גונח, כוהה ודם?
ה. "אך" - רמז ל'גונח וכוהה"
ההסבר לכך הוא:
בביטוי "אך" מתכוונת התורה לרמוז על אשר ארע לנח, שהוא "התמעט", ויש להניח, שרמוז כאן גם מהו הפגם והחסרון. לכן אומר רש"י "גונח וכוהה", כי לשני פרטים אלו אפשר
הערות
- 6. כמובן בפשטות. וגם בן חמש (למקרא) מרגיש זה בעצמו כשנשאר לבדו. ולהעיר ממה ש"בדד ישב" הוא עונש על לה"ר (ערכין טז, ריש ע"ב. פירש"י תזריע יג, מו).
- 2. ואף שהיו גם אשת נח, בניו ונשי בניו (ולפי מדרש ב"ר שהובא בפירש"י לך לך יד, יג - גם עוג), הרי מובן שח' (או ט') אנשים נקראים "לבד" לגבי מצבם כמו שהיו מקודם. ולהעיר מלשון רז"ל (ר"ה יז, ב. יח, א) "הא ביחיד... בצבור" (היינו עשרה). ולהעיר מפירש"י שלח יד, כז.
- 7. ועפי"ז: א) גם להפירוש ד"פשוטו" - התוכן ד"אך נח" הוא שנח נשאר באופן של מיעוט (כמו להפירוש דמדרש אגדה) - מעין "וימח גו" שקדמו. ב) מובן בפשטות מה שרש"י הוזקק להפירוש ד"מדרש אגדה", כי פירוש הרגיל ד"אך" הוא רק ולא לבד.
- 8. ועפי"ז יומתק מה שרש"י מפרש "לבד נח" (ואינו מוסיף: "ואשר אתו בתבה" - ראה לעיל הערה 3) - כי החסרון הנרגש כשנמצאים "לבד", הוא רק באנשים ולא בבע"ח.
- 5. נח ג שיחות -
- 9. כי גם כשרש"י מביא דברי אגדה או דרש - צ"ל להם שייכות לפשוטו של מקרא, ובאם לאו - אין רש"י (בפי' עה"ת) מעתיקם (כ"א - כשיש צורך בזה - מזכיר שיש כאן מדרשי אגדה כו', ותו לא) - וכמפורש כלל זה בפירש"י (בראשית ג, ח).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.