37
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
את המלים "ויולד נח שלשה בנים" המופיעות כאן בפעם השניה',
מביא לכן רש"י פירוש נוסף*, שגם מעשים טובים, אשר? נוצרים ו"נולדים" על ידי האדם"', נקראים "תולדות", ואדרבה: אלה הם עיקר ה"תולדות" של צדיקים. ולכן, לא זו בלבד שהתורה אומרת שתולדות נח הם המעשים הטובים, אלא היא מקדימה את המלים "נח איש צדיק" לפני "ויולד נח שלשה בנים", כדי להבהיר שעיקר "תולדות נח" הוא - "נח איש צדיק"!.
אך גם פירוש זה איננו "חלק", כי המשמעות הפשוטה של "תולדות" היא ילדים?י. לפיכך זקוק רש"י גם לפירוש הראשון, שמשמעות המלה "תולדות" היא גם כפשוטה.
וכיון שבפירוש "הואיל והזכירו..." הקושי הוא רק בהמשך הפסוקים, ואילו בפירוש "ללמדך..." משמעות הנזלה "תולדות" אינה כל כך ברורה - לכן מקדים רש"י את הפירוש "הואיל והזכירו...", כי זהו הפירוש העיקרי.
נח א
ב. "זכר צדיק לברכה" - אינו מיושס בעקביות
לאחר כל האמור לעיל יש להבין:
א) הקושי שהוזכר לעיל - מהו הקשר בין "תולדות נח" לבין "נח איש צדיק" - קשור, לכאורה, רק למלים "תולדות נח נח איש צדיק", ולא למלה "אלה" - מדוע, אפוא, מצטט רש"י מן הפסוק גם את המלה "אלה":1?
ב) לפי הכלל "זכר צדיק לברכה" היתה התורה צריכה לומר את שבחו של נח כבר בפרשה הקודמת, כאשר נזכר שמו בראשונה* - מדוע מופיעות
הערות
- 7. אף שמצינו עד"ז בעוד מקומות (ראה רש"י וארא ו, כטדל. ועוד).
- 8. במשכיל לדוד כאן, שמה שהוזקק רש"י לפי' שני הוא, משום "דהכא לא נכתב שום ברכה אלא שבח ואין זה ענין לזכר צדיק לברכה". אבל ראה לקמן סעיף ט' וי", שפירוש הפשוט של הכתוב זכר צדיק לברכה הוא - שצריך לשבחו.
- 9. ראה גם גו"א כאן: שהמעשים הם פרי שמוליד האדם. ולהעיר ממרז"ל (סוטה מו, סע"א): מאי פירות... מצות.
- 0. משא"כ מאורעות - ראה לעיל הערה 3.
- 1. ראה גם רא"ם, גו"א וש"ח כאן.
- 2. וגם: דלפירוש זה "הול"ל אלה תולדות נח מעשיו צדקתו תומתו וכיוצא" (משכיל לדוד כאן).
- 7. שיחות 17
- 3. ואף שתיבת "אלה" אינה ענין בפ"ע ונמשכת ל"תולדות נח" - בכ"ז, באם אין תיבה זו שייכת לפירושו, לא הי' מעתיקה. וכמו שמצינו (יתירה מזו), שמעתיק (לקמן ז, ב) תיבת "הטהורה" ולא תיבת "הבהמה" שלפנ"ז - אף שתיבת "הטהורה" היא התואר דתיבת "הבהמה".
- 4. בנוגע לקושיית מפרשי רש"י מה שכמה פעמים נזכר בכתוב אברהם יצחק ויעקב, ואנו מספר בשבחם - יש לתרץ בפשטות, שאדרבה: לא רק שהכתוב מזכיר את שבחם, כ"א גם מספר באריכות מפ' לך ועד סוף פ' ויחי. ואינו מוכרח להזכיר שבחם מיד בפעם הראשונה שמזכירם, כי הזכרת שמם בפעם הראשונה שמזכירם, כי הזכרת שמם בפעם הראשונה היא גם התחלת סיפור שבחם. משא"כ בנח, שכל (עיקר) שבחו הוא רק בהתיבות "נח איש צדיק"*, הו"ל לספר שבחו מיד בפעם הראשונה כשמזכירו - בתכיפות להזכרתו.
- 5. ומ"ש "ויולד בן - שממנו נבנה העולם" (ה, כח ופירש"י שם), וכן "זה ינחמנו גו'" (שם, כט)
- 11. *) כי מה שקיים ציווי ה' בנוגע לעשיית התיבה וכך" - הרי הי" זה (כסיום הציווי) בכדי "ובאת אל התיבה גו'" להנצל מהמבול. ועוד, שזוהי "מצוה" ולא (לפנים משורת הדין) - "מעשים טובים" (ראה לעיל הערה 2 בסופה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.