34

כיצד ייתכן בכל זאת שהקדוש-ברוךהוא "נכנס" במלאכתו אל תוך השבת? אמנם, מלאכה "כחוט השערה" מותר לעשות בשבת, אך לשם מה צריך היה הקדוש-ברוך-הוא לעשות מלאכה כזו, אף בהתאם, בהיכנסו מעט אל תוך השבת?

הסיבה לכך היא, שבעצם פעולתו זו לימד הקדוש-ברוך-הוא הוראה לאדם, עד כמה צריך לייקר, ועד כמה חשוב לנצל כל רגע. שכל עוד קיימת האפשרות לפעול בעולם, יש לעשות זאת ולנצל את כל האפשרות, עד לרגעי האחרון שניתן.

ובפירושו השני "מה היה העולם חסר" מוסיף רש"י על הוראה זו. הוא רומז בכך: כל דקה כה חשובה, שאם היתה לו אפשרות לפעול עוד "כחוט השערה", והוא הזניח זאת, נפגמת השלמות בכל העבודה עצמה - "העולם חסר".

ואם כך הוא במלאכתו של הקדושברוך-הוא, שעליה נאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", על-אחת-כמה"וכמה שכך הוא בקשר לעבודתו של היהודי: כל עוד נותר משהו כ"חוט השערה" במלאכתו, שהוא יכול היה לפעול ולא השלימו, הרי מלאכתו כולה פגומה - שלמות עבודתו תלויה ב"חוט שערה" זה.

- טו. שלמות העבודה דוקא בדורנו

כשם שהדבר אצל כל יהודי בפרט, כך גם לגבי כללות הדורות. הרי אפשר לחשוב: לאחר כל הדורות הקודמים, ה"עשירים" בצדיקים כה רבים, ובנשמות כה גבוהות - של האבות, משה רבינו וכו', נביאים וכו', תנאים ואמוראים וכו', ועד לכ"ק מורי וחמי אדמו"ר (הריי"צ) - שכבר פעלו את כל ה"מלאכות" העצומות, וכבר ביצעו את רובה-ככולה של עבודת ישראל למטה - איזו חשיבות יש לפרט הקטן שאפשר לפעול ולהוסיף בדורנו, דור של עקבתא דמשיחא?

יש לדעת, שב"פכים קטנים" אלו תלויה, כביכול, שלמות העבודה של כל הדורות הגדולים הקודמים. דוקא "דבר פעוט" זה, שנשלים בדורנו, יביא את העבודה הרבה של "ששת ימי המעשה" - שית אלפי שנין" - לתכליתה, שאפשר יהיה לומר עליה "ויכולו" - היא תשתכלל'" ותתעלה ב"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"?י.