27
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
58 לקוטי ד. 'כחוט השערה' - הגדרת עשיה, ולא הגדרת זמן
ההסבר לכל זה הוא:
כאשר מספרת התורה, שהקדושברוך-הוא סיים את מלאכתו "ביום השביעי", מתעוררת אצל התלמיד שאלה: א) והרי לפני כן נאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה... ויהי... יום הששי". כלומר, שהכל הסתיים בששי'י. ב) הרי כבר נאמר "ויכולו השמים...", ומהי המשמעות של "ויכל", ג) לגבי "ויכולו" נאמר הפועל באופן סתמי, ואילו כאן מפורט "ויכל אלקים"?
את זאת מיישב רש"י בפירושו "בשר ודם... נכנס בו כחוט השערה", שהשלמת המלאכה (הקודמת), שבה נכנס הקדוש-ברוך-הוא בתוך השבת, היא "כחוט השערה". ולכן: א) "ויכל... ביום השביעי" אינה סתירה לנאמר לפני כן, שביום הששי כבר היה "כל אשר עשה", כי "ויכל... ביום השביעי" היה רק "כחוט השערה". ב) "ויכל..." - מוסיף פרטים על הקביעה הכללית ש"ויכולו...".
בראשית ג
בכך מובנת גם לשונו של רש"י "כחוט השערה", למרות שלגבי זמן מועט מתאים יותר הביטוי "כהרף עין", כדלעיל בסוף סעיף א' - כי במלים אלו אין רש"י מציין את הזמן שבו הקדוש-ברוך-הוא "נכנס" ל"יום השביעי", אלא את פעולתו, שהעשיה היתה רק "כחוט השערה".
אך עדיין אין מובן: מדוע ב"ויכל" מציינת התורה "ויכל אלקים", בשונה מ"ויכולו" המופיע באופן סתמי. שאלה זו מבהיר רש"י בדבריו "בשר ודם...":
כיון שיום השביעי, שבת, אסור בעשיית מלאכה, לכן אפשרית מציאות כזו של השלמת מלאכה ביום השביעי רק אצל הקדושרברוך-הוא. כי בשר ודם "אינו יודע עתיו ורגעיו", ולכן לא זו בלבד שאסור לו לעשות מלאכה בשבת עצמה, אלא יותר מכך - עליו להוסיף גם מחול על הקודש.
ואילו הקדוש-ברוך-הוא "יודע עתיו ורגעיו", ולכן, לא זו בלבד שלא היה צריך להפסיק ממלאכתו לפני שבת, אלא ביום השביעי עצמו הוא יכול היה*'' להשלים את המלאכה שנעשתה
הערות
- 1. הראב"ע (כאן ובפ' בא יב, טו) והרד"ק (כאן) מפרשים, שכילוי המעשה אינו מעשה. והכוונה ב"ויכל אלקים ביום השביעי" היא, שבכניסת יום השביעי כבר כלתה מלאכתו, וכמו "ביום הראשון תשביתו" (בא שם) שפירושו (להראב"ע והרד"ק): שביום הראשון יה" כבר מושבת, ע"י שיבערוהו קודם יום ראשון.
- 2. אבל רש"י ס"ל שפירוש "יכל" הוא מעשה הכילוי, ולכן הוצרך להפירושים שכתב. (וכן בנוגע ל"תשביתו" ס"ל לרש"י שפירושו הוא מעשה ההשבתה, שלכן הוצרך לפרש (בפ' בא שם) ש"ביום הראשון" הכוונה לערב יו"ט).
- 11. וזהו הטעם להודעת הכתוב (באמרו "וירא גו' את כל אשר עשה גו' יום הששי, ויכולו השמים גו'") שביום השביעי נכנס בו כחוט השערה - כי
- 4. [נוסף לזה שי"ל, שכמו שמסופר בכתוב בנוגע לכל יום, מה נברא ביום זה, כן מספר גם שביום השביעי נברא רק "כחוט השערה"]
- 5. עי"ז מבאר, ש"ויכל גו' ביום השביעי" אינו סתירה להענין דשמירת שבת.
- 6. ועפ"ז יומתק גם מ"ש "ויכולו גו'" - אף שכבר נאמר לפנ"ז "את כל אשר עשה" - בכדי להדגיש, שגם לפני "ויכל" כבר נגמרה כל הבריאה, ו"ויכל" הי" רק כחוט השערה, שמותר בשבת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.