22
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מובן שהכרחי שיהיו יהודים שהם תמיד בדרגת יחודא עילאה, אך אצל רוב האנשים -- "יפרו וירבו" - ישנה עבודה של יחודא תתאה.
יב. "הרגו" רק את הנקבה
אך אנו עלולים לחשוב שרוב האנשים אינם צריכים להיות קשורים כלל לדרגת יחודא עילאה, ולכן אומר רש"י, שגם בדרגה של "יפרו וירבו", שדואגים לקיום העולם (מלשון העלם), הרי רק "הרג את הנקבה", ובכך יש שני דיוקים:
א) הרגו רק את הנקבה, ואילו את הזכר השאירו חי, כי זקוקים לו גם עתה שיהיה חי.
ב) גם את הנקבה רק "הרגו", נטלו ממנה את הנפש ואת החיות, אך גופה נשאר, ויותר מכך: מלכתחילה בראוה חיה, כדי* שגם מאוחר יותר היא
בראשית ג
תיכלל בסוג החי", מפני שיש בה צורך לצדיקים לעתיד לבוא, ובכך הכוונה היא לכל ישראל, כנאמר48 "ועמך כולם צדיקים".
ג גם עתה יש צורך ב"יחודא עילאה"
משמעות הדברים בעבודת האדם היא:
ההבדל בין זכר לנקבה הוא: "זכר" מצביע על "נקודה" ותמצית, ואילו נקבה - על "התפשטות". כפי שבהולדה, הרי מהאב באה רק טיפה - נקודה, ועל ידי שהייתה תשעה חדשים בבטן האם היא מתפשטת לכל פרטיה. כך מובן גם לגבי הלויתן, שהזכר הוא הנקודה של יחודא עילאה, ואילו הנקבה היא ההתפשטות של יחודא עילאה?*.
ואלה הן שתי ההוראות - עבור רוב בני האדם - משני דיוקים אלן:
א) גם בהם צריכה להיות נקודה של יחודא. עילאה. יש בכך צורך למען עבודתם עתה, למרות שעיקרה הוא יחודא תתאה. כי כדי שעבודת יחודא
הערות
- 1. בהעולם, שאז אפשר לטעות ח"ו "שתי רשויות הן" (כנ"ל סעיף יו"ד ובהערה 40), אלא) גם כשיגבי' את כללות העולם לבחי' לויתן, כי "לא טוב" שכל העולם יהי' בבחי' זו "לבדו". ויש לרמז זה בלשון רש"י "הקב"ה יחיד בעליונים כו' וזה בתחתונים" - המשכת בחי' "יחיד" בתחתונים.
- 6. ראה לעיל הערה 34. אבל בפימיות הענינים, קשה לומר שכל הטעם בבריאתה באופן כזה הוא בכדי שלא יאמרו כו', כי (א) ממ"ש "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" מוכח אשר ה"טוב מאד" שבהנבראים עצמם (ראה לעיל הערה 33) הוא גם בנוגע לאופן התהוותם - כל אשר עשה. (ב) מכיון שבהנקבה יש מעלה על הזכר אשר דוקא אותה מלחה לצדיקים לע"ל (ראה ב"ב שם: נקבה מליחא מעלי), אין מסתבר לומר אשר התהוותה (בפרט עיקרי כזה, שנבראה חי ולא מתה) הוא רק בכדי שלא יטעו בהזכר.
- 7. ראה ד"ה החודש הזה ש"ת סעיף ב'/ שלהדיעה שהמטה הי עץ, הוא מסוג הצומח - אף שכבר נכרת משרשו.
- 8. ישעי' ס, כא. סנהדרין ר"פ חלק.
- 9. ועפי"ז יש לבאר שני הטעמים שבמס' ב"ב שם על שהרג את הנקבה דוקא: בשביל הגילוי דלעתיד - "נקבה מליחא מעלי", לפי שהיא ההתפשטות דיחו"ע, ובשביל העבודה עכשיו - "בהדי נקבה לאו אורח ארעא", כי מצד ההתפשטות דיחו"ע א"א להיות קיום העולם לשון העלם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.