20
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ולפי זה יוצא, שגם אילו רש"י לא היה כותב "ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא" היתה מובנת המטרה של בריאת הלויתן-הנקבה: כדי לא לאפשר את הטעות ש"שתי רשויות הן". ומדוע, אפוא, צריך רש"י להוסיף "ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא"?
אמנם, כאשר בן חמש למקרא לומד את פירוש רש"י זה על התנינים, הוא עדיין אינו יודע את הטעם "שלא יאמרו...", אך רש"י יכול היה לפרש כאן "שלא יאמרו..." כטעם לבריאת בן זוגו של הלויתן, שהוא הטעם שמציין רש"י בדרך הפשט לבריאת בת זוגו של האדם - במקום לבאר "ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא", שזהו פירוש בדרך האגדה והמדרש לחלוטין?
ההסבר לכך הוא:
לאחר "ויברא אלקים" מסיים הפסוק ואומר: "וירא אלקים כי טוב". יותר מכך, בהמשך הפרשה' נאמר "ירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ודבר זה מובן בהגיון הפשוט אף לפני לימוד פסוק זה - שכל מה שברא הקדוש-ברוך-הוא, כולל גם בן הזוג של הלויתן, הוא טוב מאד. לא ייתכן אפוא לומר שבן הזוג של הלויתן אינו בריאה טובה כשלעצמה, והוא נברא
רקי למען מטרה צדדית - "שלא יאמרו שתי רשויות הן". לכן אומר רש"י "ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא", שבבריאה זו עצמה יש טעם, ולכן היא נקבעה כמאכל לצדיקים לעתיד לבוא.
2 גם יהודי בדרגת "לויתן" צריך בן זוג בפירוש רש"י יש גם "ינה של תורה"5, ומכך מובן שגם הפרטים שמציין רש"י לגבי הלויתן, יש בהם הוראות בעבודתו הרוחנית של האדם.
ההוראה הראשונה היא, שעליו להיות "הוא ובן זוגו": אפילו כאשר יהודי הגיע לדרגה נעלית ביותר בעבודת ה', לדרגה של "לויתן", שהוא בהתאחדות והתחברות תמידית עם הקדוש-ברוך-הוא, כמפורש בלקוטי תורה* שלויתן הוא "לשון התחברות כמו: הפעם": ילוה אישי אלי" - בכל
הערות
- 1. להלחם" (כשלא זכה) - שעי"ז מתחזקת יותר השלילה שאינו יחיד כו'.
- 3. א, לא. ובזח"ג קז, רע"א (עה"פ): אפילו נחשים כו' כולהו שמשי עלמא כו'. וראה גם במס' שבת (עז, ב), שגם הנחש נברא (לא בכדי לייסר את האדם, כשחוטא, כ"א) "לחפפית". וראה ג"כ סנהדרין נט, ב.
- 3. בראשית ג שיחות 21
- 4. אבל מובן שגם בכדי "שלא יאמרו" הוצרך לברוא בן זוג להלויתן, כי אף שהאדם הוא בחיר הנבראים - הרי בענין "יחיד בתחתונים",. אין סברא לחלק ביניהם.
- 5. ועפי"ז יובן* הטעם (עפ"י דרך הפשט) מה שברא הקב"ה גם את הנקבה (חי') ואח"כ הרג אותה ומלחה - ולא ברא מלכתחילה לויתן מלוח - כי אז לא הי' נשלל הטעות שתי רשויות הן. - העטם ע"ז בפנימיות הענינים, ראה להלן הערה 6 52.
- 5. היום יום ע' כד.
- 6. שמיני יח, ב. וראה גם תו"א כג, ב.
- 7. לשון הכתוב ויצא כט, לד. וראה יפ"ת
- 9. *) אף שגם בלאה"כ אי"ז קושיא - כי כו"כ ענינים בהבריאה, שאין אנו יודעים הטעם למה נבראו באופן זה דוקא ולא באו"א - שלכן כותב רש"י רק "ומלחה כו'",. אף שהתלמיד לא למד עדייץן הטעם "שלא יאמרר כר'".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.