10

59 לקוטי מאליה, מצד עצם המהות של הארץ מעת בריאתה.

ועל כן יש מקום לטענה "לסטים אתם": כיצד אפשר ליטול מהם את ה"זכות" בארץ, אשר "מגיעה" מעצם מהותה של כל ארץ?!

כדי להשיב לטענה זו, מוסיף רש"י "הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו", שמיד כאשר ברא הקדוש-ברוך-הוא את ארץ ישראל - "בראה ונתנה" - כבר אז הוא נתנה במחשבה "לאשר ישר בעיניו", = לישראל. כלומר, ה"זכות" שהיתה לאומות העולם לפני כן על ארץ ישראל אינה מפני עצם מהותה של ארץ ישראל, אלא רק מפני שלאחר מכן* "ברצונו נתנה להם" - ומי שנתן זאת להם, "רשאי" ליטול אותה מהם אחר כך - "נטלה מהם ונתנה לנו".

ט. אותו רצון 'נתנה... נטלת''

אך עתה מתעוררת השאלה מצד שני: אם מלכתחילה, בעת הבריאה, נתן הקדוש-ברוך-הוא את ארץ ישראל "לאשר ישר בעיניו", כלומר, הוא ברא אותה במהות מיוחדת של ארץ ישראל, השוללת את זכויות כל אומות העולם עליה, יוצא מכך, שעל ידי "נתנה להם" נגרם ח"ו עוול לישראל על לקיחתה מהם, אפילו באופן זמני, ונפגעה זכותם

המהותית על הארץ. וכיון שאין לומר כך, מובן, לכאורה, שבזמן הבריאה לא היתה נתינה "לאשר ישר בעיניו", ואם כך, נשארת טענת האומות בעינה.

לכן מדגיש. רש"י: "ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" - הרצון הראשון, "ברצונו", הוא כרצון השני, "וברצונו". כלומר, "ברצונו" של הקב"ה בתחילה היה, שהנתינה הזמנית של ארץ ישראל "להם" תוביל למטרה של נתינתה "לנו". שהיא תהיה ארץ ישראל בפועל ובגלוי, רק לאחר שהיא תעבור את רשותם של הגויים, ותילקח מהם לאחר מכן. הסיבה לכך היא, משום שכך עלה ברצונו יתברך, שדוקא את ארץ הגויים* ייהפכו ישראל לארץ ישראל, ארץ הקודש"*. לפיכך מובן, ש"נתנה להם" אינה סתירה ל"ונתנה לאשר ישר בעיניו", אלא להיפך: על ידי הנתינה "להם" מתבצעת התכלית של הנתינה "לאשר ישר בעיניו" - שאת ארצות הגויים ייהפכו ישראל לארץ ישראל.