2
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
בפירוש רש"י "פשוטו של מקרא"*.
וכיון שרשי לא כתב הקדמה מיוחדת לפירושו, כשאר מפרשי התורה, יש לומר, שהוא רמז לכך, לפחות, בקטע הראשון בפירושו "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה
טעם פתח בבראשית...":
על ידי הדגשת הסדר, שבתחילה נאמר "בראשית ברא..." ורק לאחר מכן "החודש הזה...", ועל ידי ביאור הסיבה לכך שהתורה מתחילה ב"בראשית" (כדי "שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים", יידעו ישראל מה להשיב להם), הוא מביא הקדמה המצביעה על הסדר בלימוד התורה*.
בראשית א
שבתחילה יש ללמוד את פשוטו של מקרא, הדומה ל"בראשית ברא..." - פשטות העולם, ורק לאחר מכן אפשר להגיע ל"ענינים מופלאים" ול"יינה של תורה" המושווים ל"החדש הזה לכם" - המצוות והקדושה שבעולם (ראה להלן סעיף יג).
ב. 'בראשית ברא אלקים'' - שורש האמונה
על שאלתו של רש"י "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם", שואל הרמב"ן: הרי "בראשית ברא אלקים" הוא שורש האמונה, ומי שאינו מאמין בכך, וחושב, ח"ו, שהעולם הוא קדמון, הרי הוא כופר בעיקר ומנותק מהתורה כולה. ואם כך, כיצד ייתכן לומר שהתורה היתה צריכה להתחיל ב"החדש הזה לכם", ולאל
הערות
- 5. וגם זה נרמז בהלשון "יינה של תורה". כי כמו שהיין כמוס תחלה בענביו, וכל מה שמתעכב יותר בענביו הוא הולך ומתגבר בכחו, שלכן ענבים שלא נתבשלו כל צרכן אין יינן חזק (ראה אמ"ב שם פנ"ד), כן הוא גם בנוגע לסודות התורה שבפרש"י שכמוסים הם בהפשט שבו, וכל מה שמתעכבים (מתייגעים) יותר בהפשט באים יותר לגילוי "יינה ש"ת".
- 6. להעיר שגם בפשטות, פרש"י בדיבור זה הוא הקדמה כללית והסברה למה נכתבו כל הפרשיות שבס' בראשית והפרשיות שבס' שמות עד "החדש הזה לכם"*. ויתירה מזו: ב"לא הי' צריך להתחיל את התורה כו'" - מפרש גם ענינה של כללות התורה.
- 3. *) וי"ל שבתירוצו מורה רש"י ומתכוון ללמד וקובע שכל הסיפורים והענינים שבתורה ועד "לעיני כל ישראל" שבסיומה - יש בהם הוראה עד סוף כל הדורות, וכמו "אם יאמרו אוה"ע".
- 7. במפרשי רש"י כאן, שגם באם התחלת התורה היתה "החדש הזה לכם" היינו יודעים שהקב"ה ברא את העולם ממה שנאמר בעשה"ד "כי ששת ימים עשה ה' גו'" (רמב"ן כאן); או מצד הניסים שראינו בעינינו, שהם ראי' על חידוש העולם (גו"א כאן); או שהשאלה היא "שיהי' הענין מסור לקבלת ישראל ושלא יכתב בספר התורה" (בחיי כאן). אבל:
- 5. א) מובן בפשטות, שהענין דמע"ב, מכיון שהוא שרש האמונה - ראוי שיכתב בתורה מפורש ובפרטיות* (וכמ"ש הבחיי עצמו: "לא רצה הקב"ה שיהי" הענין הגדול הזה מסור ביד הקבלה רק שתעיד עליו התורה"**). ובמכ"ש מזה שכתובים
- 6. *) ומ"ש "כי ששת ימים גו'" - ה"ז רק בדרך אגב בתור טעם למצות שבת.
- 7. **) בבחיי כאן, שזהו התירוץ "משום כח מעשיר הגיד לעמו". עיי"ש. אבל בפרש"י: "שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם כו".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.