1364
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הוספות / סוכות שיחות החיוב (שייכות) שלו ורק "סיבה חזקה" אונס רייסט עס אפ דערפון באמצע חיובו. משא"כ בכהנ"ל, דאף שעושה מצוה, אבל יצא כבר ידי חיובו.
ומה שהקשה משו"ע אדה"ז סו"ס ח': הישן בו כו' - שאני ישן דהוי הפסק שלא מדעתו. עיי"ש סעיף כו. - במ"מ דסעיף למ"ד כנראה הוא טה"ד, וצ"ל רמ"מ
והכוונה למהר"ם מינץ. (ממכתבי יז מ"ח וט"ז כסלו ה'שי"ת)
הוספה לאחר זמ
וצע"ק בת"ת דבברכת השחר מיפטר כל היום אף שהי' אונס באמצע או ישן וכו'. - וי"ל דשאני חיוב ת"ת דאלים כ"כ עד שנאמר ע"ז כי דבר ה' בזה גו' דגם בשעת האונס מחוייב הוא אלא דארי' הוא דרביע עלי'
- ובכל אופן צ"ע הטעם דגם עם הארץ שאינו יכול ללמוד מיפטר בברכת ת"ת שחרית גם על אחר שאמר ק"ש דערבית, אף ש"דברים בטלים (שלו) בהיתר" (תניא פ"ח).
וצ"ע הדין בכהנ"ל דאונן שמת מתו ונקבר תיכף, דה"ה פטור מכל המצות (ראה שו"ע אדה"ז רסע"א. וש"נ) ואין לך הפסק גדול מזה.
שמחת בית השואבה
א. מסופר במשנה (סוכה נא) ובגמרא (שם נב) בענין שמחת בית השואבה, אשר מנורות של זהב היו שם כו' ובחורים מפרחי כהונה היו נושאים כדי שמן של שלשים לוג (כל אחד הי' נושא שלשים לוג) והיו עולים על סולמות והיו מדליקין את המנורות, ולא הי' חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה, עד אשר אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה.
מבואר ברמב"ם (הל' שמטה ויובל בסוף) אשר כל מי שנדבה רוחו להבדל ולעמוד לשרת לפני הוי' הרי זהו ענין כהן. ובכל ישראל וגם עכשיו ישנה עבודה זו והם אלו שנדבה רוחם כו' - להאיר את בתי בני ישראל באור התורה והמצוה שיהי' אור במושבותם, עד אשר אשה בוררת חטים לאור בית השואבה, היינו אשר גם עניני הרשות ועובדין דחול (כמו בירור חטים עיין יבמות סג, א) יהיו מוארים באור התורה.
וחובה זו היא על הצעירים ביחוד, וכמו שהי' בזמן הבית אשר הילדים מפרחי כהונה ופירש"י בחורים, הם היו מדליקים את המנורות. ועי"ז אשר הצעירים
הערות
- 1. ==
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.