1359
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עכ"פ) מציאות הפגםי. משא"כ בשבת, שאין אומרים וידוי (אפילו בזמן דרעוא דרעוין, שאין אז חשש לקטרוג כו'), כי אין שם מקום אז לפגם כו', אפילו בהעלם.
בתלתא זימנין הוה חזקה. וכשהקביעות דר"ה הוא ביום ה' וביום ו', הרי העבודה דתשו"ע היא שלשה ימים רצופים. ומזה ממשיכים הכח על התנועה דתשו"ע - שלא יהי' שום שייכות ונתינת מקום כלל לחטא - במשך כל השנה.
יום כפורים
... במענה לשאלתו בשו"ע אדה"ז (סתרי"ד ס"ג) "שהרי גושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף" שהוא ל' הרמב"ם הל' שביתת עשור (פ"ג, ה" - כמצויין בשו"ע שם - אבל ברמב"ם איתא קושי ולא גושי -
וי"ל: דהנה ברמב"ם דפוס רומי, שנת ר"מ איתא "קושי הארץ מגיעין לרגליו" - מגיעין ל' רבים בנוגע ל"קושי" ל' יחיד! - ועכצ"ל דטה"ד יש כאן; וכיון דבלאה"כ לא נמצא מקור שמוכרח להרגיש גם הקושי ואין מספיקה הרגשת הגוש - נקט אדה"ז דהטעות הוא דנתחלף להמדפיס גימ"ל בקו"ף, וצ"ל "גושי" לי רבים.
ובדוגמת הנ"ל הוא גם בשו"ע אדה"ז (בדפוס האחרון*) "גושי" ל' רבים "מגיע" ל' יחיד! ואולי צ"ל "מגיע" בתוספת קו (הקיצור) בסוף התיבה. ועצ"ע. ויש לברר ולהשוות הנ"ל - בדפוסים השונים של הרמב"ם ושו"ע אדה"ז.
2-ל 5)
... במש"כ לענין אמירת ולקחת סולת ביוהכ"פ שחל להיות בשבת: א) אין מספיק מה שמזכירים בעבודה, כיון שטעם אמירתו הוא ונשלמה פרים שפתינו
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.