1358

ונזכה לקיום היעוד: ישראל כיון שעושין תשובה מיד* הן נגאלין.

2-ל 5)

... ענין שאלו לתשובה .. כמה גירסות יש כאן, ויעויין ירושלמי מכות פ"ב. ילקוט שמעוני תהלים כ"ה - (בוויההעמודים לבן השל"ה פרק כ"א מביא גירסא והיא תמוה. על שאלו לחכמה - את הכתוב ביחזקאל הנביא, ועל שאלו לנבואה מביא הכתוב דמשלי שהוא כמובן שייך לחכמה, משא"כ בירושלמי שמביא את הכתובים להיפך, שמובן יותר) - והארכתי בזה במקום אחר, וארשום כאן בקיצור:

שאלו לחכמה כו' א"ל חטאים תרדוף רעה, כי עפ"י שכל והבנה, הרי מהסיבה שהיא החטא, בא בדרך ממילא המסובב שהוא הרעה. ואמר סתם רעה, כי איכות וכמות הרעה דהמסובב, תלוי באיכות וכמות הסיבה שהיא החטא.

שאלו לנבואה, שענינה התקשרות בהשכינה, וא"כ החוטא, (אפילו בשוגג), נפסקה זו ההתקשרות, (כי גם השוגגים צריכים כפרה), ולכן א"ל הנפש החוטאת היא תמות, כיון שע"י חטא איזה שיה", הרי עכ"פ נפסקה דביקותה בהשכינה, מקור החיים. יעויין מורה נבוכים ח"ב מפרק ל"ד ואילך בענין הנבואה.

שאלו לתורה א"ל יביא אשם ויתכפר לו, כי התורה שהיא חכמתו של הקב"ה, והיא למעלה גם מנבואה, שלכן אין הנביא רשאי לחדש דבר וכו', לכן נרגש בה הפגם יותר מבחכמה ונבואה, ובמילא גם מיתה מצד עצמה לא תכפר, ורק מפני שתורת חסד היא, והקב"ה נותן יד לקבל שבים, ומביא בחשבון שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, היא עשתה מעשה בהמה, לכן יש בתורה עצה לכפרה, והעצה היא ההדגשה שלא עשה החטא אלא מצד היותו (אז) כבהמה, ובקרבנות גופא תפיס אשם דוקא, וי"ל משום דבזה נכללו כל אופני החטאים מספק שוגג ועד מזיד. ועוד טעמים יש לומר בזה.

שאלו להקב"ה וכו' כי אף שהפגם נרגש שם ביותר, אבל לאידך גיסא מי יאמר לו מה תעשה, ואם רבו פשעיך מה תעשה לו וגו'. אלא שצריך לעורר בנפשו ג"כ מדריגה כזו שהיא למעלה מחשבון, וזהו לעשות תשובה, שענין התשובה הוא שנהפך מהקצה אל הקצה, וכל' הרמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב