1352
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
והנה ע"י הכוונה לדבקה בו ית' היא הצמיחה היותר גדולה ותנועה היותר אפשרית, שהיא רק היא התנועה האמיתית, וכידוע בענין מהלכים ועומדים?, והוא כאשר הנברא בעל גבול מתדבק בהבורא הבב"ג, וכמש"נ ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים גו'.
וזהו פי' הפתגם אשר חי אלול, יום הולדת והגלות הבעש"ט ותורתו ויום הולדת אדמו"ר הזקן, נותן חיות בהעבודה דאני לדודי ודודי לי, שהנבראים מתדבקים בבורא.
ובעומק יותר. י"ל: גם באבר שאינו חי יש בשר גידין ועצמות. ובמעלות העבודה ה"ז עבודת המוח (עצמות), עבודת הלב (בשר) וחיבורם (גידין), וכמשנ"ת בלקו"ת פנחס ד"ה צו גו' קרבני לחמי השני, ובכל זה אין זה בפ"ע חיות אמיתי, שהוא בא רק ע"י הקדמת העבודה דקב"ע, ובפרט הקב"ע דר"ה. וראה במאמר ר"ה דהאי שתא בענין חיות פרטי, כללי, להחיות, וחי בעצם.
2-ל 5)
... ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א (שיחת ח"י אלול ה'ש"ת) אשר הבעש"ט ואדה"ז, שניהם המשיכו, בכאו"א מישראל, חי, חיות פנימי, בהעבודה דאלו"ל, אני לדודי ודודי לי.
ובדא"פ י"ל שבעבודה זו גופא, פעל הבעש"ט, בעיקר, מלמעלמ"ט - מופתים, יסודי תורת הדא"ח, הליכותיו ונסיעותיו אל המקבל. ואדה"ז בעיקר בדרך מלמטלמ"ע, ויש לקשר זה ג"כ עם שני הענינים שבראש וסוף המאמר*): א) להודיע להבע"ת אשר עמך הסליחה. ב) לפעול שיהי' למען תורא, יראה עצמיית, ואכמ"ל.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.